קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
עדיות · פרק ה משנה ו
תי"ט ד"ה הוא היה מתיר וכו' - לא שמר וכו'. לא כי נכון הדבר, ופי' דקי"ל לעקביא דכיון דהניחו בחלון ואח"כ שחטו, כונתו היתה להתיר בשחיטה ואין לגזור שישהנו זמן רב, שהרי הוא יודע שבחיים אסור, ומשום הכי פי' הר"ב דברי עקביא אחר דברי חכמים הפך השנוי במשנה, כי רצה ליתן טעם לעקביא לפי סברתו ולחלוק על חכמים. תדע שכוונת הר"ב לומר דמשום כך לא גזר עקביא, שהרי בפ"ג דבכורות משנה ד' כתב הר"ב התם כדהכא, כדברי רבי יוסי דאמר לא בזה התיר עקביא, וכתב הר"ב דר"ל לא פליגי בזה משום דמגו דמהניא שחיטה וכו', ור"ל דאף חכמים לא גזרו, ולכן בדברי רבי יוסי פי' טעם עקביא: