אור ברסלב
קול הרמז נזקין עדיות › פרק ד משנה א

קול הרמז נזקין· רבי משה זכות

עדיות · פרק ד משנה א

פרק ב משנה ט

אלו. אע"ג דכללא כייל התוס' (שבועות לט,א ד"ה ואלו), דכל היכי דתנן מילי טובא אעפ"י דתני אלו אמרינן תנא ושייר, וכמ"ש הליכות עולם ש"ג פ"ב ס"ג, מ"מ נראה דהכא לא אמרינן תנא ושייר, שהרי התוס' עצמן הכריחו כמה דברים מכח דלא נשנו בהאי פרקא, ועיין פ"ק דביצה ב' ב' תוס' ד"ה מוקים לב"ה, ובפ"ק דמ"ק ג' ב' ד"ה עד עצרת. ונראה לי דהיינו טעמא משום דאיכפל תנא לשנות כולם בבחירתא, ובחדא פרקא משמע דאלו דוקא ותו לא, ונפקא מינה לבעלמא כמ"ש הר"ב רפ"ג דיבמות (ד"ה ב"ש) וז"ל, אמרינן בעלמא בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה כלומר כל היכא דאשכחן במשנה בית שמאי מקילין ובית הלל הוא שדרכן להקל ונמצאו עתה בית שמאי [עומדים] במקום בית הלל אינה משנה ומשבשתא היא וצריך להפכה אלא אם כן היא מהמשניות הידועות שהם מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל, ע"כ. ור"ל הידועות בבחירתא, וכן כתב התי"ט רפ"ח דחולין (ד"ה ובית הלל). ולא יקשה לך על פי"א דאהלות דיש שם ג' משניות ד' וה' וו' דבית שמאי לקולא ובית הלל לחומרא ולא נשנו הכא, דכולה תלתא מחד טעמא הוא, דהיינו מה ששנינו בסוף פרקין באדם [שהוא] נתון תחת הסדק דבית הלל סברי אדם חלול הוא וכו', וזו שנויה באהלות קודם הג' הנזכרים במשנה ג' ובתרה הד' וה' וו', ולפי זה אתי שפיר דלא איצטריך תנא למתנינהו הכא אלא קדמאה ואחריני בתרה גריר דחד טעמא לכולהו:

תי"ט ד"ה ביצה וכו'. עיין מה שכתבתי ריש מסכת יו"ט:

תוכן העניינים

קול הרמז נזקין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה