אור ברסלב
קול הרמז נזקין עבודה זרה

קול הרמז נזקין· רבי משה זכות

עבודה זרה

עדיות

פרק ב משנה ה

אמר רבי יהודה שאל וכו'. הריב"ש סי' רפ"ד. ונראה שיש שם טעות דגריס בשאלה רבי עקיבא במקום רבי יהושע, ובתשובה נמי דכתב

דטעה רבי עקיבא אי אפשר לגרוס כך שטועה היה השואל ולא הנשאל: תי"ט ד"ה אמר לו וכו' - לנסתר וכו'. גם אני כונתי לדעת זה, ובו אני מיישב איך תיסק אדעתין להיות דודיך בלשון נקבה. וי"ל כיון שראש הפסוק בלשון נסתר וסופו לנוכח, אם כן בהכרח שהם שני עניינים, והוא אמינא שהיא תשובת ה' לכנסת ישראל שחושקת לנשיקות דודה, והוא משיבה שיעשה כן כאשר היא תטיב דודיה במעשיה:

פרק ג משנה ד

אין משיבין. יש אומרים דלא אמר לו אחר כך אשיבך, אלא אין משיבין במרחץ, לרמוז לו שהוא מקום בזוי, ומשום הכי שרי לרחוץ בו אף דאיכא אפרודיטי שם:

פרק ד משנה ז

שאלו. כוונתם היתה להכריח סברתם שהאלוהות הרבה וכל אחד מושל בגבולו. ואם תאמר שיש אחד עליון והוא האלוק לבדו למה לא

יבטל העבודה זרה. ואין לומר שרצו להכריח שהשיתוף מותר לכו"ע, דאם כן כך היה להם לזקנים להשיב, דלאומות מותר, ולא הי"ל לקרות שוטים אל כל המשתפים, שהרי לאומות העולם מותר, וכדכתב בעל ההגהה באו"ח סי' קנ"ו. ועוד לא מסיק כלום, תדעו שהן אלוהות וכו', דלעולם אימא לך שהניח אלו מפני שרוצה הוא בשיתופם, ודוק:

תי"ט ד"ה יאבד וכו' - שאובדים וכו'. תירוץ זה אינו נכון להשיב לאפיקורוס, שיאמרו שאיבוד איזו אומה אינו על זה העונש, אלא מפאת המערכה או מקרה של מלחמות, והאמת שאין הקושיא מתחלתה

כלום, דאם כן כל חוטא יאמר שה' חפץ בחטאו כיון שאינו מאבדו:

פרק ה משנה ט

תי"ט ד"ה ושער נזיר וכו' - מקדש וכו'. י"ל דתרווייהו צריכי, דהתם איירי תוך זמן נזירותו בעוד שמגדל פרע, והכא מיירי לאחר שגלח שעשה את המצוה, והוא אמינא דמותר קמ"ל מהכא. וכעין תירוץ זה תרצו תוס' בקדושין נ"ז א' (ד"ה כפרה) גבי עגלה ערופה, ע"ע. ואין לומר דלכתוב (במדבר ו,יח) ונתן, דמיירי אחר עשיית המצוה וכל שכן קודם לא, דאי לא כתיב (ו,ה) קדוש יהיה, מנ"ל דאסור בהנאה, הוא אמינא דונתן על האש הוא למצוה, אבל עכשיו דכתיב קדש יהיה דמשמע דאסור בהנאה, מניה נשמע דגם ונתן הוא משום כך:

תוכן העניינים

קול הרמז נזקין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה