קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
סנהדרין · פרק ט משנה ב
נתכוין. י"ל צריכותות באלו השלש חלוקות. דאי אשמועינן קמייתא הו"א אמינא התם הוא דפטור אע"ג דקבל עליו ההתראה משום דקים ליה ודאי בגויה שלא יהרוג את האדם שהוא משונה מן הבהמה ולא חושש כלום דאדם בבהמה לא מיחליף, אבל לא בגוי וישראל ששניהם שוים. ואי אשמועינן תניינא דמסתמא דעתיה על הגוי שעשה לו איזו רעה ובטח בעצמו שיהרוג אותו ולא את ישראל אחיו, תני תליתאה שנפלים לא הכעיסוהו ולא עשו לו רעה:
תי"ט ד"ה רבי שמעון אומר וכו' - ואזלא לה וכו'. צ"ל דהראב"ד (הל' רוצח רפ"ד) לא ס"ל הכי, אלא ככמה רבוותא דס"ל דבתרי סדרי לא אמרינן הלכה כסתם, ועיין בהתי"ט גופיה ריש פרק בתרא דסוטה במשניות דמהדורא תניינא דיליה, ואם כן לא הול"ל ואזלא לה, אלא די"ל דהרמב"ם ס"ל כתוס' דסברי דאפילו בתרי סדרי אמרינן הלכה. ועוד י"ל לסיעתא דהרמב"ם דבגמרא איבעיא בעיא אליבא דרבי שמעון ושמע מינה דהלכתא כוותיה: