אור ברסלב
קול הרמז נזקין סנהדרין › פרק ב משנה ב

קול הרמז נזקין· רבי משה זכות

סנהדרין · פרק ב משנה ב

פרק ב משנה א

אמרו לו. הדר ותני, דלא תימא דר' יהודה הבין דמאי דאמר ת"ק לא חולץ ולא חולצין, יהיה פי' אין כופין אותו לייבם או לחלוץ אלא תלוי ברצונו, ואהא אמר ר' יהודה אם רצה זכור לטוב, לכן חזר ושנה אין שומעין לו:

הרע"ב ד"ה אין וכו' - גנאי וכו'. וקשה דמאי צריכים להאי טעמא, תיפוק ליה דאסורה להנשא, וכדכתב התי"ט בסמוך אהא דאין חולצין לאשתו. וי"ל דמשום ר' יהודה הוא דאמרינן האי טעמא, דלדידיה מותרת להנשא למלך:

תי"ט ד"ה לא דן וכו' - ותירץ וכו'. הרב לחם משנה (הל' מלכים פ"ג ה"ו) הקשה על תירוץ זה, ותירץ באופן אחר, ע"ע. ולפ"ד לא קשיא

קושית הכסף משנה, משום דעד ההוא מעשה לא שמו בי"ד על לבם לדקדוק הפסוק דכתיב (ירמיה כא,יב), בית דוד, אבל כאשר אירע מעשה דינאי ראו מעשה ודייקו הפסוק, וזהו דיוק הגמרא (יט,ב) דאמר, באותה שעה אמרו מלך לא דן ולא דנין אותו:

ד"ה רבי יהודה אומר וכו' - ומדתנן וכו'. לבד מזה הא אמר ת"ק דאין חולצין לאשתו, וטעמיה משום דאסורה להנשא, כמו שפי' רש"י (יט,ב ד"ה ולא חולצין). גם הא דאמר [התי"ט], ומדתנן ר' יהודה אומר משמע דפליג עם ת"ק, אין זה כלל אמיתי שיש (כ"פ ר"פ) [כמה פעמים רבי פלוני] אומר ולא פליג:

חזר וכו'. חזר בו משום דאז ידע ברייתא שלמה בירושלמי פרק כהן גדול ה"ג, דתניא אין נושאין לא אלמנתו ולא גרושתו של מלך. אבל קשה דלפי מ"ש רש"י גבי אין חולצין לאשתו מפני שאסורה להנשא, א"כ מהאי טעמא לא יגרש מלך את אשתו:

תוכן העניינים

קול הרמז נזקין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה