אור ברסלב
קול הרמז נזקין סנהדרין › פרק א משנה ג

קול הרמז נזקין· רבי משה זכות

סנהדרין · פרק א משנה ג

פרק א משנה ב

שאין דמיו וכו'. כי בדמיו ידועים דיו בשומת לוקח אחד, כדתנן פ"ד דמעשר שני מ"ב:

הרע"ב ד"ה סמיכת כו' - הדברים וכו'. ע"ד שקולים הם ויבאו שניהם: ולאו וכו'. כתב רש"י בפי' החומש (במדבר כז,כג) וז"ל, הקב"ה אמר לו וסמכת את ידך עליו והוא עשה בשתי ידיו, ע"כ. נראה שהדבר

כפשוטו. ולפי זה סמיכה זו שוה אל סמיכת הקרבנות, ואינו חוץ מן הדעת שיסמוך שתי ידיו על הראש הנסמך, ויברכהו כמנהג ישראל בברך אב את בנו והרב את תלמידו. אבל הרמב"ם בפ"ד מהל' סנהדרין ה"ב כתב כדברי הר"ב בכאן, וכדאיתא בגמרא (יג,ב). אבל נוכל לומר, דלא בעי למסמך דאמר בגמרא, ר"ל דאינו מעכב ואם רצה לעשותו רשאי. זה נראה לי לפי פי' רש"י בחומש הנז"ל:

הכרע. בזה נחלקו מהר"י בי רב והרלב"ח כנראה בשו"ת מהרלב"ח (בסופו): ד"ה רבי יהודה אומר וכו' - זקני וכו'. אע"ג דאף בחליצה דריש ר' יהודה כן ביבמות (קא,א), הכא נראה דלא פליג אלא אסמיכה ועריפה, מזה הוכיחו ביבמות (קא,ב) דהדר ביה ר' יהודה:

והלכה כרבי יהודה. בסמיכת פר ועגלה ערופה, אבל בסמיכת זקנים לא פליג רבי יהודה דודאי סגי בשלשה, וכדכתב הר"ב דסגי בחד סמוך ושנים עמו:

תי"ט ד"ה סמיכת וכו' - בחבורו וכו'. אבל לא הזכיר ההכרע כי אם בפי' המשנה, כדכתב תי"ט לעיל, שאם לא תאמר כן וכו':

עיקר וכו'. עיקר זה אין לו עיקר, אם כמו שחשב תי"ט היל"ל שנצטרך שיהיו כולם סמוכים. אבל העיקר שבספר יהיה אחד מהם סמוך, ור"ל אחד מחכמי ארץ ישראל וזה לא ישנו בעולם, וא"כ אין צריך שימצא בי"ד. וגם בעל לחם משנה מפרש דברי הרמב"ם כדכתיבנא:

ד"ה רי"א כו' זקני כו' אף על גב דאף בחליצה דרש ר' יהודה כן ביבמות כ"א הכא נראה דלא פליג אלא אסמיכה ועריפה מזה הוכיחו ביבמות דהדר ביה ר' יהודה:

יש והלכה פר"י בסמיכת פר ועגלה ערופה אבל בסמיכת זקן לא פליג ר"י דודאי סגי בג' וכדכתב הר"ב דסגי בחד סמוך וב' עמו:

סמוך וכו' פי' וא"כ יש מציאות שיהיה בי"ד ולא יש הכרע. אבל הרמב"ם לא אסיק אדעתיה מביאת אליהו ז"ל, ולא מצא ענין לשיהיה בי"ד אלא בהסכמת חכמי ארץ ישראל להסמיך:

סד"ה רבי יהודה אומר וכו' - ועיין וכו'. שם (בסוטה פ"ט מ"א) כתב [התי"ט], דאיתא בירושלמי נראין דברי רבי שמעון בסמיכה ודברי רבי יהודה בעריפה. והרב לחם משנה כתב בפ"ג דהל' מעשה הקרבנות ה"י, דאיתא בסנהדרין (יג,ב), תנא סמיכה וסמיכת זקנים בשלשה, וכיון דההיא ברייתא כר' שמעון פסק כוותיה, אבל בעריפת עגלה דליכא ברייתא אחרת הדרינן לכללין דר' שמעון ור' יהודה הלכה כר' יהודה, ע"כ:

ד"ה שאין וכו' - אמעשר שני וכו'. ובהכי דייקא מתני', דלא תני דמיהם דאז הוה קאי אתרוויהו. ולפי זה מ"ש הר"ב ואין דמיהם ידועים אינו מדוייק, אם לא נאמר דקאי אפירות והרקיבו דבתריה:

ד"ה ההקדשות בשלשה, - מנ"ל וכו'. נראה לי דמש"ה לא עריב הקדשות בהדי נטע רבעי ומעשר שני, משום דהקדשות בעי קרא:

תוכן העניינים

קול הרמז נזקין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה