קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
בבא קמא · פרק י משנה ו
הרע"ב ד"ה על מנת וכו' - אלא כגון וכו'. ואין לומר דאדרבא התנא ממעט זה, וסובר דצריך להתנות תנאי גמור דאי לא לא יחזיר. וכי תימא דזה אינו מסתבר לומר דיצטרך תנאי גמור, א"כ קשה דהאי הו"ל לאקשויי, דקשה יותר מפשיטא. וי"ל דא"כ הוה קשיא דיוקא דרישא דמשמע דדוקא בסתם לא יחזיר הא בבעינא למיפק יחזיר, ומסיפא דייק איפכא דדוקא תנאי גמור ודוק:
למיפק וכו'. בגמרא (קיח,א) מסיים הכי, אי בעינא לאהדרינהו לך התם מהדרנא לך. ופי' רש"י ואשמועינן תנא דאע"ג דלא תנאי גמור הוא דהא אי בעית קאמר אפ"ה כיון דידע דאיהו נמי למדבר נפיק על כרחו יקבלם, ע"כ. ונראה שצריך להתנות במקצת:
תי"ט ד"ה לא וכו' - פטור וכו'. זה פשיטא, אבל הכוונה דהוא אינו יכול לכופו אבל המלוה יכול לכופו אם יש לו מעות שישלם לו. וכ"כ
נמו"י (במתני'), אם אינו תובעו אין זה יכול לכופו וכו'. עיין סמ"ע סי' רצ"ג (ס"ק ו):