קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
בבא קמא · פרק י משנה א
והניח. בפרק חזקת הבתים (מד,א) גרסי' והמניח (לפנינו הגי' והניח) וה"ג הרי"ף והרא"ש:
הרע"ב ד"ה אם וכו'. והקשה בעל לחם אבירים (ד"ה הגוזל) דשפיר יתיישב, אם נפרש הגוזל גזילה ומאותה גזילה האכיל והניח, ולא תירץ. ולא קשיא מידי, דיותר נכון לפרשו בשני עניינים כל אחד חלוק לעצמו מלפרש שתי מציאויות בענין אחד, דס"ד דתרווייהו בעינן וכש"כ דיש גי' והמניח לפניהם, דאין לפרשה כך:
מתני' וכו'. ופי' רש"י (קיא,ב ד"ה הכי קאמר), דאשתעבוד נכסי דאבוהון מחיים:
ד"ה ולא וכו' - גבאי המלך וכו'. ז"ל הרמב"ם בפירושו, וכמו כן אין פורטין ממה שלפני גבאי צדקה משום חשד שלא יחשדו אותו שהוא
מנכסי הצדקה שיש עליו חוב כשיראה אותו שיתן מעות מי שלא ראה כשלקח הדינר, ע"כ:
תי"ט ד"ה פטורים וכו' - אם אכלוה וכו'. ובהכי דייק דלא קתני הגוזל ונותן לבניו, כדכתבו התוס' (קיא,ב ד"ה הגוזל), ותירצוהו לפי דרכם. דהשתא נמי אית למימר דתני ומאכיל לגי' דוהניח, דמיירי שאכלוהו, דומיא דמאכיל:
דבמשמעות וכו'. י"ל דחדא נפקא מה' דהגזלה, דמשמע אותה שגזל: ד"ה אין וכו' - חייב וכו'. הכי תני (קיג,א) בתוספתא (פ"י מי"א), אבל נותן לו דינר ונותן לו את השאר. וקשה דליפלוג וליתני במתני' בתיבה, דמדקתני מתיבת המוכסין ומכיס גבאין, פשיטא דכל שאינו משם מותר. וכש"כ דקשה אליבא דהרא"ש (סי' ט), דמתיבה משום גנאי. דהוי רבותא טפי דמותר ליטול משם בנותן דינר, אבל מביתו פשיטא כיון דאפילו מוכר הוי יאוש ואין שם שום גנאי: