קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
בבא קמא · פרק ט משנה י
הרע"ב ד"ה ואם וכו' - חובו. שאינו אלא הרחקת נזקו, הרמב"ם (בפירושו לנדרים פ"ד מ"ב). ואע"ג דתנינן ליה בנדרים (לג,א), לשון דהכא עדיף, דלמ"ד (לג,ב) דהתם מיירי בלווה על מנת שלא לכופו לפרוע, הכא שרי דבעלי חוב באים ונפרעים. ועוד להרמב"ם צריך שיאמר לבעל חוב שאביו הדירו מכל נכסים, והויא מתני' דומיא דמתני' דלעיל:
תי"ט ד"ה ואם וכו' - במשנה ז' וכו'. אינה זאת המשנה אלא מ"ח, היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל. דדוקא קתני כדפי' שם הרא"ש
(מג,א). אבל בשל מ"ז כתב שם הרא"ש, אורחא דמילתא נקט. ובהא הלכה לה תמיהת התי"ט, וה"ק התוס' (קט,א ד"ה ב"ח), דשמא האי לא יאכל דהכא הוא כדהתם משנה ח'. ובהכי מדוייקים דברי השו"ע יו"ד סי' רכ"א ס"ח וס"ט, דבדין משנה ז' לא כתב ואין לו מה יאכל, אבל בדין דמשנה ח' כתבו: