קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
בבא קמא · פרק ט משנה ג
לאומנין. נראה דתני לה בלשון רבים, מטעם דתנן בפ"ו דב"מ מ"ו, כל האומנין שומרי שכר הן, ע"ש מה שכתבנו, וע"ע לקמן:
חייבין. דמיד שעשאו כלי קנאו בעל הבית ואין לאומן עליו אלא חוב בעלמא, סמ"ע (סי' שו ס"ק ה). ולדעתי אין צריך לטעמו דכיון
דאמרינן (צט,א) אין אומן קונה בשבח כלי, ממילא ברשות בעליו הוא ושלא השביח עוד:
הרע"ב ד"ה נתן וכו' - וקלקלו וכו' ותנא וכו'. נראה דתחילה שנה רבי בבא קמא (נתן לאומנין) ואח"כ בבא בתרא (נתן לחרש), דנתן לחרש שנאה לגלויי רישא וראשונה לא זזה. ולפי האמת כוללת בין עצים בין כלי, והיינו אומנין בלשון רבים:
תי"ט ד"ה נתן וכו' - אומן וכו'. פלוגתא דרבוותא היא, עיין בש"ך סי' ש"ו (ס"ק ג):