קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
בבא קמא · פרק ו משנה ה
הרע"ב ד"ה היה וכו' - ובגדי וכו'. כ"כ הרב המגיד (הל' נזקי ממון פי"ד ה"י) לי"א, משום דאפילו אינו כפות חייב שאין לו דעת לברוח, אבל אח"כ כתב דהעיקר דוקא כפות:
תי"ט ד"ה היה וכו' - המגיד וכו'. קשה לי חדא דאדרבה אי בעי תנא לאשמועינן שאף הגדי דרכו להיות בגדיש ומש"ה חייב, הי"ל להקדים הודאת חכמים למה שדרכו, ואח"כ לתני ההיא דגדי לומר שאף הוא דרכו. ותו דכפות לא קאי ארישא דאיירי במדליק בשלו. ותו אמאי לא תני הכא בגדיש ומודים. ובאמת דברי הרמב"ם (שם) קשיא להולמם, דמ"ש שהוא מפרש הא דגדי בטמון, וכבר השיגו הראב"ד, ולא הבנתי דברי הרב המגיד מה מתרץ. ודע (?) שמ"ש הראב"ד בטמון ז"ל בטמון כמ"ש שם המגיה. ועוד קשה לי דאי גדי מיירי בטמון למה לי למתני תו ומודים חכמים: