קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
בבא קמא · פרק ד משנה ט
הבעלים. מתחייבים בנזקין כבעלים, רש"י (מד,ב):
ונעל. או נעל, טור סי' שצ"ו:
תם חייב. לא סגי ליה דליתני מועד, משום דבעי לאשמועינן טעמא לתרוייהו, דתם חייב ומועד פטור, ולא נילף לתם מן המועד דכתיב (שמות כא,כט) ולא ישמרנו, לזה שהוא המועד ולא לתם, דשמור הוא המועד בשמירה פחותה, ומש"ה מייתי קרא:
הרע"ב ד"ה ומועד וכו'. הרמב"ם (הל' נזקי ממון פ"ז ה"א ובמ"מ) פסק כרב (מה,ב) דאין צד תמות במקום שהוא מועד לגמרי:
תי"ט ד"ה לשומר חנם וכו' - ונושא שכר וכו'. וה"ה השוכר. וכונת התוס' (ד,ב ד"ה שומר) דתני תחילה שני הקצוות ובתר הכי תני
דמציעי בענין החיוב, ובסדר זה נוחים להיותם נזכרים וסדורים על הלשון: דומין וכו'. אי משום הא אדרבא יותר שוים השואל והשוכר. אב"א קרא דתרוייהו אתו בפסוק אחד (שמות כב,יד) אם בעליו עמו לא ישלם אם שכיר הוא בא בשכרו. ואי בעית אימא סברא ששניהם משמשים באותו החפץ משא"כ בשומר חנם ושומר שכר, ודתרווייהו אסירי בשליחות יד. ולי נראה בהא דאמרינן בב"מ פ"ז מ"ח (צג,א) ארבעה שומרין הם ודיניהם שלשה, והיינו שומר חנם אחד, ושומר שכר שנים, נושא שכר ושוכר שלשה, ולכן תני לנושא שכר ושוכר אהדדי. ועי"ל כמ"ש שם דר' מאיר ור' יהודה פליגי בשוכר אם הוא כשומר שכר או כשומר חנם ולכן הקדים שומר חנם ושואל, משום דבהו לית פלוגתא. והשתא אתי שפיר, דהרמב"ם נקט להו ש"ח ש"ש והשוכר והשואל, משום דקי"ל דש"ש ושוכר שניהם חייבים, ואיהו ז"ל נקטינהו לפי ההלכה ולפי סדר תשלומיהן, ש"ח לא כלום וש"ש ושוכר במקצת והשואל בכל:
להדדי וכו'. לא נקרא זה דימוי, שחנם של שומר חנם הוא שלא מקבל כלום, ושל שואל שאינו נותן כלום, ויש חילוק גדול בין נותן למקבל:
ד"ה נכנסו וכו' - מיירי וכו'. ובזה אתי שפיר, המועד משלם וכו', ור"ל דוקא בתשלומין הם כבעלים אבל לא בענין השמירה:
ד"ה חייב וכו' - קסבר וכו'. דסתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי. פי' אין דרך בני אדם לשמרם אלא מניחם ויוצאים:
לתם וכו'. דנבעי תם שמירה מעולה:
ד"ה ר' אליעזר אומר וכו' - ולא תשים וכו'. והכי נמי האי לא ישמרנו לא יקיימנו הוא, רש"י (מו,א ד"ה שלא):