קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
בבא קמא · פרק ג משנה ט
נוטל. דהיינו חצי נזק, רש"י (לג,א במתני'):
הרע"ב ד"ה וכן כו' - שהשביח כו'. והא דאמר חצי החי וחצי המת לאו דוקא, אלא דמקבל עליו חצי הפחת, ולא שייכא נבלה לגבי מזיק אלא לחלוק בשבח:
תי"ט ד"ה נוטל את השור כו'. דאי לאו הכי הא דתנן בספ"ק דתם משלם מגופו, אלא לאשמועינן דהוחלט השור, ונפקא מינא דאם
הקדישו קדוש:
ד"ה ולא כו' - שאם כו'. אין זה פי' למ"ש (לד,א) פחת שפחתו מיתה, דההיא ר"ל דשמין את הנבלה כמה פחותין דמיה עכשיו משעה שהיה חי.
איברא דמיניה נפקא שאם פיחת משעת מיתה כו', דדוקא פחת דפחתה מיתה מחצין ולא מה שנפחת אחר מיתה:
דשבחה כו'. בריש פ"א ד"ה תשלומי נזק כתב התי"ט משם נמו"י עצמו דשבח לניזק. ומ"ש (שם) התי"ט ובגמרא (י,ב) דריש ליה מקראי, התם דרשינן לפחת נבלה ולא לשבח, והרב בעל הגהות אלפסי יישב דהתם איירי כשהמזיק נשכר: