קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
בבא קמא · פרק ג משנה ה
שלזה. נראה לי דיהיב האי טעמא, ללמד חילוק בין זה לכמה דברים, דאעפ"י שעושה ברשות חייב. והטעם הוא דבאותם דברים אם לא שנתן להם רשות היה אסור, ואדעתא דהכי נתנו להם רשות, אבל הכא הם רשאין מעצמן להלך כדרכן:
ואם עמד. ה"ה אם הלך לאט, וקתני עמד לרבותא, דעמידה היא דבר נראה ואפילו הכי חייב:
חבית פטור. תוס' כתבו כז,ב (ד"ה אמאי), דיותר צריך האדם שלא יזיק משלא יוזק, וכדכתב התי"ט לקמן (ד"ה וכן זה). ולפי זה ניחא כשבעל הקורה ראשון, דאם עמד בעל קורה חייב, דאין לניזק שהוא בעל החבית להזהר שלא יוזק, אבל כשבעל החבית ראשון ועמד הו"א דלחייב בעל הקורה דהו"ל להזהר שלא יזיק, קמ"ל. וכדומה לזה כתב הרב לחם אבירים (ד"ה ואם עמד):