קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
בבא קמא · פרק א משנה ב
שחבתי. נראה דמשום דלענין נזקי ממון אדם מועד לעולם, והו"ל בזה כחבר דאין צריך התראה, הילכך נקט תנא בלשון מדבר (בעדו)[על עצמו], וכלומר דלהתחייב בשמירה כל אדם שוה:
הכשרתי. האי הכשרתי פי' רש"י (ט,ב) מפי רבו, עלי להכשיר ולתקן את נזקו וכו' ולשלם, ע"כ. ומצינו לשון (בראשית כג,יג) נתתי כסף השדה, ופי' רש"י (ד"ה נתתי לך) הרי הוא כמו שנתתיה לך. ונראה לי דטעמיה דהול"ל חבתי בנזקו, ודוק. ונראה דמפרשי שחבתי בשמירתו כנמו"י שהוא לשון פשיעה. ולפי זה אין לפרש הכשרתי זמנתי, דהיינו חבתי:
בתשלומין. בגמרא ובירושלמי ורי"ף ופי' הרמב"ם גרסי בתשלומי נזקו. בגמרא (י,ב) דייק מינה דלא תני אלא בתשלומי נזקו, והנמו"י
ג"כ כתב (ד"ה חבתי בנזקו לא קתני) דאגב רישא דפרקין תנא הכא תשלומי נזקו, ולכן כתב דדיוק הגמרא שמפרש לשון השלמה הוא מן הרישא. ולא נהירא חדא דגמרא מייתי ליה הכא. ועוד דרישא דייקא דלא (ק)תני נזק גרידא, משום דיש כמה דברים שאינו משלם כל הנזק, כגון מ"ב דפ"ב, דאכלה פירות משלם נזק שלם וכלים חצי נזק, וכן בכל אותה המשנה יש נזקים שונים, והיינו תשלומי נזק:
הרע"ב ד"ה הכשרתי במקצת כו' - לעשרה כו'. זהו דיוק ב' במקצת, ור"ל שכבר קדם מקצתו שהם הט' הקודם, ואילו תני הכשרתי מקצת היה במשמע גם הקודם:
ליכא כו'. ואפילו בנזיקים חייב, שכיון שנקרא בורו למיתה ה"נ להנזיקים (רמ"א) וסמ"ע סי' ת"י (ס"ק כב). והר"ב נקט במיתה דהוי לדברי הכל: ד"ה נכסים כו' - פטור כו'. דלא קרינן ביה (שמות כב,ד) ובער בשדה אחר, שגם שלו הוא:
ד"ה ורשות כו' - בקרן כו'. דלשניהם חלק בחצר וכרשות הרבים דמי. והשתא אתי שפיר דרשא, דוכשהזיק לאתויי קרן (יג,ב), והכי קאמר, ורשות הניזק והמזיק, פי' שבה פטור אבל יש היזק אחר שחייב בה והוא הקרן:
תי"ט הכשרתי כו' - פרק קמא וכו'. איברא דכ"כ שם הר"ב, אבל אינו מוכרח דיכולני לפרש שיהא כשר להתיר הטלטול ואם לא יהיה כך יהיה פסול, אבל חבירו של הכשרתי הוא מאי דאמר מוכשר לטומאה: ד"ה נכסים המיוחדים. - א"נ כו'. תירוץ זה תירצו רבינא (יג,ב), ובתר הכי מייתי תניא נמי הכי א"ר יהודה אפילו נגח כו' שנאמר (שמות כא,כט) והועד וגו'. ובזה גדלה יותר תמיהת התי"ט, דאם אין הלכה כר' יהודה אף דהכא דלא כהלכתא. ונראה לי כמ"ש התוס' (מד,א) אההיא דאמרינן (שמות כא,לא) או בן יגח או בת יגח, נגיחה למיתה נגיחה לנזיקים, דאצטריך לרבות נזיקים משום דבפרק המניח (לג,א) דרשינן לנזיקים סיפיה דהאי קרא, וכמו כן פסוק (שמות כא,כו) ולא ישמרנו בעליו דכתיב גבי מיתה, דרשינן ליה (מה,ב) לשמירה מעולה לנזיקים, ע"כ. באופן דיש לנו כלל גדול דמיתה ונזיקים כחדא אזלי, וה"ה דפסוק והועד, הוה מוקמינן בתרווייהו, אי לאו דאיכא ריבויא (מד,ב) דז' שור לרבויינהו לכולהו למיתה דכתיבא התם בהדיא:
הרמב"ם. וגם בפ"י דהלכות נזקי ממון ה"ו פסק דלא כר' יהודה: ד"ה חוץ וכו' - שחבל כו'. נראה לי דנקט חובל בחברו, לרבותא דאעפ"י שיש בו דעת והוי הפושע לנגח ברשות המזיק שלא ברשות מ"מ אם חבלו חייב:
ד"ה הניזק כו' - ותמהתי כו'. אין זה תמיהה, דאין מזיק משמע דוקא למפעיל, שהרי מצינו אשר תשים לא הקיץ הנער שמשמשים גם בלשון הקל, והמכה והמוכה הם יוצאים לשנים האיש המניע החרב והחרב הנוגף:
נזיקין כו'. תימה אחר שכבר ידע ששרשו נזק איך עלה על לבו שיהא נפעל, כי מה הוראה יש לחוסר נ' השורש, שהרי אין לדגש הז' כי הוא אחר שוא נע: