קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
בבא מציעא · פרק ט משנה יב
ביומו. אע"ג דפסוק (דברים כד,טו), ביומו מאוחר בקרא (ויקרא יט,יג), אקדמיה תנא משום דאיירי בשכיר לילה שהוא קודם לבל תלין דאיירי בשכיר יום:
אינו נשבע ונוטל. ואפילו שכרו בעדים המוציא מחברו עליו הראיה, חו"מ ס' פ"ט ס"ג:
תי"ט ד"ה המחהו וכו' - ונ"ל וכו'. ולפי' הר"ב בפשוטו, דר"ל שמחקו מאצלו:
ד"ה נשבע וכו' - דחייב שבועה וכו'. וכך אמרינן בגמרא (קיב,ב תוס' ד"ה שקלוה):
מדאורייתא וכו'. פי' והלא גם על כופר בכל נתקנה השבועה, ואיך אמר שקלוה, לזה אמר דשייך לומר לפי שהיתה ראויה להיות על
בעל הבית:
טפי וכו'. נראה דטפי הול"ל, דכיון דאין כאן דמשתמיט, הסברא היא שבעל הבית ישלם:
נשבע וכו'. פי' מדאורייתא, ואפ"ה עקרוה מיניה, וכש"כ כופר הכל שמתחלתה תקנוה על השכיר, אבל לפי שהיתה ראויה להיות וכו':
ד"ה עבר וכו' - בעה"ב וכו'. קשה דאם הוא סבור שנתן לו שכרו איך יאמר איני זוכר, אלא כך הי"ל לתוס' (קיג,א ד"ה השתא) לומר שהבי"ד לא ישביעוהו עד הבקר:
במודה וכו'. מכופר הכל לא קשיא להו, דקילא דהוא דרבנן:
חזקה וכו'. ה"ק בהדיא בגמרא (קיג,א), דלגבי בעל הבית איכא שתי חזקות, וא"כ קשה על תוס' (שם) ודקארי לה וכו':