אור ברסלב
קול הרמז נזקין בבא מציעא › פרק ח משנה א

קול הרמז נזקין· רבי משה זכות

בבא מציעא · פרק ח משנה א

פרק ז משנה יא

ושאל בעליה וכו'. דע כי דין פטור השואל באונסין (שמות כב,יג) כששואל הבעלים שנראה נגד הסברא, תמצא למפרשים טעמים שונים, עיין

בפי' רלב"ג על התורה ובחינוך והראב"ע ומהרי"א ועולת תמיד וחזקוני וה"ר ספורנו. אבל כד תידוק בטעמיהם לא יספיק שום אחד מהם לחלק אחד מדין זה, והוא מאי דקי"ל דפשיעה בבעלים פטור שהוא הקשה מכולם להסבירו:

הרע"ב השואל וכו'. הוי יודע דהרי"ף נראה דגריס גם שכירות גבי הפרה, ורש"י (צד,א במתני') כתב דל"ג שכירות אלא גבי בעלים ולא אשמועינן תנא שכירות בפרה [דפטור בבעלים] אלא מברייתא (צה,ב) שמעינן ליה, משום דשכירות אתיא מדרשא. ואמרינן בגמרא (שם) דתנא דידן תנא מילתא דכתיבא בהדיא ודאתיא מדרשא לא קתני. והא דתני ליה הרי"ף בספרו לאו איריא, די"ל דכיון דלפי האמת דינא הכי כלליה במתני'. וא"ת ומ"ש דתני תנא שכירות גבי בעלים דלא כתיבא, כבר תירץ זה רש"י במ"ש שם, דבעלים בין בשאלת גופו ובין בשכירות גופו קרינא ביה אם בעליו עמו, פי' דלא צריכים לזה לדרשא, דעמו משמע בהדיא שהוא עמו בכל אופן בשאלה או בשכירות, וזהו טעם אחד למה שמזכיר התנא שנאמר, להורות שמפשוטו של מקרא מוכח שאלת הבעלים או שכרן. וטעם שני לרמוז מאי דאמרינן במכילתין (שם), דלא תני תנא אלא מאי דכתיבא בקרא. אבל צריך להבין לפי האמת אמאי לא תנייה תנא לאשמועינן דין זה. וי"ל דאיכא פלוגתא בגמרא (צה,א), אי איתא לדין שאלה בבעלים בשומר חנם דשואל הבעלים ופשע בשמירתו, אבל בשומר שכר דין שאלה ביה, דמר סבר דמקרא נדרש אלפניו שהוא שומר שכר וגם אלפני פניו דהיינו שומר חנם ומינה דפשיעה בבעלים פטור, ומר סבר דנדרש דוקא אשלפניו, ודוקא בשומר שכר גניבה ואבידה בבעלים פטור. ומקשינן מברייתא (צה,ב), דתני גם שכורה בפרה, ודמשמע דדוקא נושא שכר או שומר שכר דאיהו שוה ליה הוא דפטירי בבעלים, אבל שומר חנם לא, ודחינן הא מני ר' מאיר היא דסבר שוכר כשומר חנם הוא, וכי היכי דשוכר פטור ה"נ שומר חנם. והשתא תנא דידן לא רצה לשנות אלא שאלה דוקא דכתיבא בקרא ובפלוגתא לא קא מיירי:

ד"ה שנאמר אם בעליו וכו'. הא דנקט תנא איפכא דקרא, שהרי בפסוק התחיל בבעליו אין עמו. והטעם משום דתנא עדיף ליה טעמא דפיטור. וגם הפסוק הו"ל למכתב בפיטור אם לא מטעמא דכתיבנא לקמן גבי מעם רעהו, בד"ה חייב. א"נ משום דתניא בברייתא:

ד"ה אבל וכו' - אם וכו'. בודאי להאי אתא דאל"כ כל בבא זו מיותרת, דמרישא שמעינן דאי קדמה שאלת הפרה חייב:

ד"ה שנאמר וכו' - בשעת וכו'. וא"ת אדרבא בעליו אין עמו סמך אמת או נשבר, ומשמע דלא היה עמו בשבירה, בגמרא (צו,א) פריך דכוותיה, ומשני כמ"ש התי"ט ד"ה חייב:

תי"ט ד"ה ושאל וכו' - מדקתני וכו'. בזה שאמר הגמרא (צד,ב), אני מיישב למה לא קיצר התנא ואמר ושאל בעליה או שכרן עמה, די"ל דדוקא בשאלת הבעלים צריכים לאוקמי דקיימא בחצרו, דאי לאו הכי הוה קשה היכי משכחת לה עמה ממש, אבל כשהבעל הוא שכור משכחת שכיר עמה ממש, דקי"ל (ב"ק עט,א) כשם שתיקנו משיכה ללקוחות כך תיקנו משיכה בשומרים, וא"כ אין השכיר חייב לעשות מלאכתו עד שימשוך החפץ שיעשה המלאכה, וא"כ משכחת לה דעבדי תרווייהו משיכה כחדא זה בשלו וזה בשלו, משא"כ כשהבעלים בשאלה, ולכך לא ערבן התנא. וממ"ש נמו"י (במתני'), דשאלה בבת אחת הוי כאילו היו נשאלים הבעלים תחילה, אתי שפיר דבבת אחת רבותא טפי. וקשה דא"כ הוי מתני' זו ואצ"ל זו. ועוד דמסתברא איפכא, לא מבעיא שניהם כאחת דהויא שאלה בבעלים ממש וכו'. וי"ל דמתני' קשיתיה דאמאי איכפל תנא למיתני עמה למציאות רחוק, אלא ודאי דתנייה לאשמועינן רבותא, והיינו אפילו השכיר פרה תחילה, דס"ד דכיון דקיימא בחצרו מיד קמה לה ברשותיה קודם שנשאלו הבעלים הוי כשואל את הפרה דסיפא, קמ"ל דגם זה הוא שאלה בבעלים שכתב ברישא. וי"ל עוד לפי דבריו דבאמירה בעלמא חשוב נשאל, וזהו חידוש גדול דבכל דוכתא לא מיקרי שומר להתחייב אלא במשיכה, וכאן חשיב נשאל אפילו באמירה. וגם לדברי התוס' (צד,א ד"ה פרה) והרא"ש (סי' ו), הוא חידוש, דבעלמא לא חשיב שומר אפילו בהזמנת עצמו ללכת לעשות. ונראה דנפקא לן ממלת עמו, מדלא כתיב אם בעליו שכיר או שאול עמו, אלא כתב סתם עמו דמשמע בכל מין התייחדו להיות עמו:

ד"ה חייב וכו' - רעהו וכו'. ובהכי דייק קרא, דלא כתב אם בעליו אין עמו כדכתב אח"כ אם בעליו עמו, משום דמעם רעהו ידעינן דאין רעהו עמו, ולכן מסיים בלשון ודאי ואומר, בעליו אין עמו. וגם מפני זה הוצרך להתחיל בחיוב דשלם ישלם ולא בפיטור דעדיף רבותיה, וכמו שכתוב בשומר שכר שהתחיל בפיטור וסיים בחיוב, משום דכיון דהתחיל במעם רעהו הוצרך לסיים בבעליו אין עמו, וגם לא יכול לומר אם בעליו אין עמו. והיינו דמייתי תנא חייב שנאמר בעליו אין עמו, פי' מדלא כתב אם בעליו אין עמו, משמע דמיירי דאינו עמו בשעת שאלה ואז חייב:

תוכן העניינים

קול הרמז נזקין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה