קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
בבא מציעא · פרק ז משנה ז
חביותיו. האי בבא איצטריכא, לאתרא דההוא דשריק ההוא משלי, כדכתב התי"ט בשם מסקנת הגמרא (צב,ב):
תי"ט ד"ה נתפרסו וכו' - בעושה וכו'. וקשה למאי נפקא מינה. ולי נראה דאי תני רישא הו"א דהתם דוקא לא יהיה חייב בעל הבית לפדות, משום דנטע רבעי הוא מצוי הרבה והו"ל לאתנויי, וכיון דלא אתנו אימא אדעתא דהכי נחתיה, אבל בנפתחו עיגוליו וכו', שהוא מקרה בעלמא, אימא דלא הוה לאסוקי אדעתייהו דסבורים הם שזו תחילת דריסתן, כמ"ש רש"י בגמרא (צב,ב ד"ה בשלמא נתפרסו), וא"כ הו"א דאי שכרן סתם יעשר ויאכילן, קמ"ל דאפ"ה לא יאכלו. ואי תני סיפא הו"א דווקא בעיגולין אם לא הודיען מעשר ומאכילן, דהוי כמקח טעות דלא מצו לאסוקי אדעתייהו, אבל נטע רבעי הו"א דאפילו לא הודיעם לא יפדה, כיון דמצוי אית להו למידע אם הוי נטע רבעי: