קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
בבא מציעא · פרק ו משנה א
שכר. משום דאינו הווה תמיד, תני שכר ולא השוכר:
הרע"ב ד"ה השוכר וכו' - אותם וכו'. וא"ת א"כ בעל הבית למה הוזכר, היל"ל האומנין שהטעו זה את זה. וי"ל דצריך למתני' לאשמועינן, שהטעום היה בשכירות, פי' כי בע"ה פירש סך אחד שבו רצה להשכיר ואחד מן האומנין שהוא השליח הטעה את חבירו:
אלא תרעומת וכו'. זו היא אוקמתא בתרייתא דמוקמינן בגמרא (עו,א). והקשו בתחילה כיון דסבר וקיבל מאי תרעומת איכא, ואחר כמה אוקמתי
אחריני אמרינן דאיכא תרעומת (משלי ג,כז) דאל תמנע טוב, ולכל שאר אוקמתי דייקא לישנא דשלילה אין להם זה על זה אלא תרעומת, דסד"א דלהוי דררא דממונא, קמ"ל דאין להם אלא תרעומת, אבל אוקמתא בתרייתא הול"ל יש להם תרעומת, משום דמעיקרא ס"ד דלא להוי תרעומת. בשלמא לגמרא ניחא, דכיון דאיכא כל הנהו אוקמתי אחריני דשייכא בהו לישנא דשלילה, משום הכי נקטיה תנא דרבים נינהו, אבל לר"ב דנקט דוקא אותה בתרייתא קשיא. וי"ל דנקטיה בלשון שלילה לאשמועינן דאפילו לצאת ידי שמים לא חייבוהו:
חזר בו וכו'. והא דלא תני וחזרו בהן בהדיא כדתני בסמוך, נראה דטעמא להבדיל בין שתי החזרות, דרישא היא קודם התחלת המלאכה ודסיפא היא לאחר שעשו מקצת, כדכתב הר"ב בסמוך, ודייק לשון חזרה:
ד"ה מקום וכו' - אבד. והוא סמך עליהם, רש"י (במתני'):
ד"ה שוכר עליהם, - בני אדם וכו'. פי' שאינם פועלים ולכן משתכרים ביותר, דאלו פועלים כבר אמר דאינו מוצאם:
ד"ה או וכו'. איכפל תנא למתני תרי מילי, שוכר עליהם אם ימצא אחרים, ומטען אם אין פועלים:
תי"ט ד"ה פרייפרין, - דבר וכו'. ומש"ה תנינהו ולא סגי ליה למתני סתם כל דבר שאבד:
לעשות וכו'. ואין להקשות דא"כ מתני' זו ואצ"ל זו, שהרי איבוד ממון דמשרה עדיף. די"ל על דרך משרז"ל (ברכות סא,ב ועוד), יש לך אדם שחביב עליו ממונו מגופו וכו', וה"נ י"ל דיש חביב עליו כבודו מממונו. א"נ דפועלים איצטריך ליה לאשמועינן, דדוקא משום דהוא דבר האבד מפסידים, אבל אם אין איבוד קי"ל (עז,א), דפועל יכול לחזור אפילו בחצי היום, משא"כ קבלן דתמיד מפסיד, וכדתנן בסמוך דידם על התחתונה, ומש"ה כתב הר"ב (במשנה ב), דמיירי בקבלנות:
ד"ה חלילים וכו' - נראה וכו'. אין זו ראיה, די"ל דכ"כ לחלילין דוקא, דשייכי בין למת בין לכלה לקונן או לשמוח, משא"כ בפרייפרין דלא צריכא אלא לחתנים, ומשום דיותר מצוי חלילין למת, כדקתני פכ"ג דשבת מ"ד, חלילין וכו' לא יספוד בהן, לכן הקדים הר"ב המת לכלה, אבל במתני' מקדים כלה למת, דהכי קי"ל (כתובות יז,א) מעבירים את המת מלפני הכלה. א"נ משום דבכלה שייכי פרייפרין וחלילין:
ד"ה מקום וכו' - מוצא וכו'. ונראה דלהכי מסיק רש"י (במתני'), והוא סמך עליהם, כלומר שאז היו אחרים והוא לא שכרן משום דסמך על אלו: