אור ברסלב
קול הרמז נזקין בבא מציעא › פרק ה משנה י

קול הרמז נזקין· רבי משה זכות

בבא מציעא · פרק ה משנה י

פרק ה משנה ט

רבית. אע"ג דכל הני אבק רבית נינהו מ"מ אית לן לאשכוחי אסמכתא, וכעין דאשכחו לרבית דברים (עה,ב) דסמיך (דברים כג,כ) לכל דבר, וה"נ (ויקרא כה,לז) לא תתן לו בנשך הויא אסמכתא לרבית מוקדמת, והכי משמע לא תתן לו בנשך, שכבר נתן לך קודם, ורבית מאוחרת סמיך (שם לו) אאל תקח, משמע אפילו אח"כ:

הרע"ב ד"ה נכש וכו' - למחר וכו'. נלע"ד דה"ה לבו ביום, והא קמ"ל דאע"ג דאפשר שהשדה השנית יצטרך לניכוש יותר אין בכך כלום.

ודע כי מהאי מתני' פסק ספר התרומות שמותר לומר הלויני מנה חדש זה ואני אלוך מנה חדש אחר, והב"י הביאו ביו"ד סי' ק"ס (ס' ט. ד"ה ואפילו במלאכה), וכתב עוד משם מהר"ם דרבית קצוצה היא, והרע"פ ז"ל בגידולי תרומה דף רנ"ד ב' (שמ"ו ח"ד ס"נ), תמה על אמרו דרבית קצוצה היא, ע"ע. ואני בעניי נראה דלא דמי ההיא דמהר"ם לההיא דספר התרומות, דמהר"ם מיירי באומר לו גם אתה תלויני פעם אחרת כדי שתרויח, שבודאי דעתו לריוח יותר גדול, וכגון בשיש יריד שהשכר מאמיר וגדול, אבל ספר התרומות בהלויני חודש זה ואלוך חודש אחר, פי' חודש שאחריו, והו"ל כנכש עמי שאין שינוי הזמן מעלה ומוריד. ומה שלא חילק ספר התרומות זהו החילוק אלא למלוה לשני חודשים, היינו משום דקאי אמתני' דמיירי במתנה עמו במה שנראה השינוי מיד בשנות התנאי, כגריד ורביעה, אבל מ"מ מתני' דייקא כמהר"ם, מדלא תני הלויני ואלוך, משמע דדוקא במלאכה מותר משום דהראשון חייב לשנים שכר טרחו, ומה לי משלם לו בניכוש או במעות כדאמר שם מהר"ם. והיה אפשר נמי לחלקה היכא דאומר נכש עמי לאומר נכש לי, וטעמא שכשהוא מתעסק גם הוא בשלו זריז יותר במלאכתו מחבירו וכן חבירו בשלו והו"ל כדל:

תי"ט ד"ה ולא וכו' - פעמים וכו'. והשו"ע סימן ק"ס ס"ט, דנקט דוקא גריד ורביעה, מילתא פסיקתא נקט:

ד"ה גריד וכו' - שהארץ וכו'. וכך אמרו בב"ר פרשה ל"ג ז', (ח,יד) יבשה הארץ, נעשתה כגריד:

ד"ה יש רבית מוקדמת וכו'. הב"י כתב סי' ק"ס (ס' ו. ד"ה והרמב"ם), דהרמב"ם אוסר אפילו בשלא מפרש בשביל שתלויני, ולא מיישב מתני' אליביה, דתנן בהדיא ואומר בשביל שתלויני, וכן בסיפא בשביל מעותיך וכו'. ונראה לי דס"ל להרמב"ם דמתני' מיירי כלפי המלוה, דאין אסור לו אלא דוקא כשהלוה מפרש כונתו, דאלת"ה לא שבקת חיי לכל בריה, דאטו אם אחד שלח לחבירו דורון יהיה אסור להלוותו. אבל מ"ש הוא ז"ל, סתם בשביל שילוהו, איירי כלפי הלוה דאם מכוין לכך איהו עביד איסורא, וכמ"ש בעל התרומות (שמ"ו ח"ג סי"א) והביאו הב"י שם בסי' ק"ס, שאם רגיל לשלח לו דורון שרי ובלבד שלא יתכוין לכך:

ד"ה לא וכו' - וגם גירסת הרמב"ם וכו'. מזל"ן שלהרמב"ם ז"ל מצינו לגרוס גם הגירסת הספרים, שאומר המלוה ללוה דע כי בא פלוני, וכלומר כבדהו במאכל ומשתה וכסות:

תוכן העניינים

קול הרמז נזקין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה