קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
בבא מציעא · פרק ב משנה ז
סימניה. המובהקים, גמרא (כח,ב):
והרמאי. משרבו רמאין, כי קודם לכן לא היה צריך דרישה:
שנאמר. ז"ל רש"י (כז,ב ד"ה דרשהו), והכי משמע עד דרוש אחיך אותו, עד דרשך את אחיך. בעדים, שיביא עדים שהוא שלו:
ראה. ובזה מדוייק הפסוק שאמר, והשבותו בלשון צווי, ולא עתיד, להורות שהוא צווי עליו, ראה היאך תשיבנו. ונראה שהביא הפסוק להטעים טעמו (דר"ש)[דר' טרפון במתני'] דהלכתא כוותיה, והיינו והשבותו לו דבר הנמצא בעצמו, אבל אם עושה מעות מותר להשתמש, ולכך לא נאמר והשב לו: