קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
בבא מציעא · פרק ב משנה ג
מצא וכו'. יש לדקדק דהול"ל מצא אחר הגפה או אחר הגדר או בשבילין שבשדות גוזלות מקושרים:
הרע"ב גוזלות וכו' - הכי וכו'. ומסתמא קושרים אותם שנים שנים, ולכך לא הוי המנין של הגוזלות סימן, כ"כ הבעל לחם אבירים (ד"ה אמר ר' אבא): ד"ה מכוסה וכו' - דמשתמר וכו'. מיירי באשפה שאינה עשויה להפנות, גמרא (כה,ב). ולא ידעתי למה לא כתבו הר"ב ולא התי"ט. ועוד יש חילוק בין כלים קטנים לגדולים וכן הלכה הוא, וכ"כ הרמב"ם (הל' אבדה פט"ו ה"ז) והרא"ש (ססי' ח):
תי"ט ד"ה גוזלות וכו' - פאלק כהן (סי' ר"ס סמ"ע ס"ק מה) - וכו'. ולי נראה דשאני התם (ב"ב פ"ב מ"ו), דאין מקושרים, ואי איכא שובך בתוך חמשים אמה אמרינן דמשובך אתו, אבל בכאן איירי במקושרים דאמרינן איניש אצניעינהו וקשרם, דאין לומר שבאו קשורים מן השובך. גם הש"ך (ס"ק כח) הקשה על הסמ"ע ותי"ט, ע"ע:
ד"ה מצא וכו' - וה"ה וכו'. כתב הרא"ש (סי ט), ועי"ל וכו' כי השלל היה (מתחלה של כל)[מתחלק לכל] ישראל ואחר שעמד שם הרי הוא כאבוד מכל ישראל, ע"כ. והו"ל שלא מדעת וכו'. ולפי פירוש זה דוקא בארץ ישראל ולא במקומות אחרים:
וא"ת ליקני וכו'. פי' ויהא מונח עד שיבא אליהו:
קונה וכו'. נמו"י (ד"ה דשתיך) תירץ דהוי יאוש שלא מדעת כההיא דחנות ושולחני:
הם דבר וכו'. א"כ נתתה דבריך לשיעורין, אם יהיה מטבע גדולה: