קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
בבא בתרא · פרק י משנה ז
לשכר. לאו דוקא עשאן לשכר, דה"ה אפילו עשאן לעצמו אלא
(שרוצים)[שמוצא] להשכיר, תוס' (פ"ק יג,ב ד"ה אם), ופי' לאפוקי מי"א שהכל תלוי בדעת האב, ושאם יש להם שוכר לא יוכלו להשכיר אם עשאן לעצמו, ותוס' ס"ל שאפילו עשאן לעצמו אם ימצאו שוכר אין העשיר יכול למחות בעני מלהשכירו, כ"כ הטור סי' קע"א בשם ר"י. ולפי זה מ"ש התוס' שרוצים להשכירו, אינו כ"כ חידוש דהא דר"י עדיף דאין העשיר יכול למחות. אבל מ"מ נראה דעת התוס' לומר דאין תלוי בדעת האב. אח"כ מצאתי נ"א בתוס' שבמקום שרוצים כתוב שמוצא, כ"נ בהגהות הר"ש דילוויקיו ז"ל, והוא מ"ש הטור בשם ר"י כנז"ל:
עבדים. נראה שמרחץ צריך לטורח גדול ולכן צריך עבדים, משא"כ בבית הבד:
וירחצו. אתה והם:
ואיני. אפילו לא אמר איני יודע איזהו גם הוא הדין, נמו"י (במתני'). והא דקתני לה להליץ בעד המלוה דאיך עבר על לא תשכן באהליך
עולה, דאמרו פ"ב דכתובות (יט,א), זה המשהא שטר פרוע, לזה אמר שאינו יודע איזהו: