קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
בבא בתרא · פרק ט משנה ו
נכסיו. מיירי שחילק נכסיו בלא הפסק, כגון שאמר כל נכסי לפלוני או חלק זה לפלוני וזה לפלוני ושייר כל שהוא, לאפוקי אם הפסיק בין אחד לחבירו כמי שנמלך, ועיין בחו"מ סי' ר"נ סי"א. והכי דייקא מתני' שכתב כל נכסיו, כלומר בלי הפסק מתנתו קיימת, ולא תני מתנותיו קיימות, משום דכולה הויא מתנה אחת. ובזה יש חילוק בין מתני' דהכא למתני' דפ"ג דפאה מ"ז, ועיין עוד מה שכתבתי שם:
כל שהוא. הרא"ש (סי' כו) והטור (סי' רנ) והר"ש בפ"ג דפאה, סבירא להו שיש בו כדי פרנסתו, אבל הרי"ף (סי' תתקח) והרמב"ם (הל' זכיה ומתנה פ"ח הט"ו), ס"ל כל שהוא ממש. והנמו"י (במתני') כתב, דמשייר כל שהוא שיחיה בו עד שירויח, ומשכחת לה בבעל מלאכה:
הרע"ב סד"ה ושייר כו' - דמיית וכו'. כתב הרמב"ם בפירושו, שחושב החולה שימות ודאי, ור"ל דמש"ה לא נחית לשיור ולכך לעולם חוזר אפילו לא שייר:
תי"ט ד"ה שכיב מרע וכו' - והוא הדין וכו'. ונראה דלא תני חילק אלא כתב, משום דבעי למתני, לא כתב בה שכיב מרע: