קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
בבא בתרא · פרק ח משנה ה
בכור. לא מבעיא בכור דקם ליה בלאו (דברים כא,טז), דלא יוכל לבכר, אלא אפילו הפשוט דלית ביה אפילו עשה מפורש דכתיב (במדבר כז,ח), איש כי ימות ובן אין לו, הא אם יש לו בן הוא יורש:
משום. היינו דוקא כשהשוה להם את הבכור, אבל אם לא יש שם בכור דבריו קיימים אפילו בלשון ירושה, הרמב"ם פ"ו מהל' נחלות ה"ג, וכמ"ש הרב המגיד שם. ולפי זה מתני' כר' יוחנן בן ברוקא. וגם מאי דקתני ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה וכו', הכל בבא אחת, ונקט הכי משום חלוקה, דמשום ירושה דאי אמר משום ירושה לא אמר כלום אפילו במה שריבה ומיעט:
נוהגין. הרי"ף (סי' תתסב) והרמב"ם פ"ו מהל' נחלות הי"א (עי"ש דיש דל"ג) גרסי נוהגים בו וכו', וכ"כ השו"ע חו"מ סי' רפ"ב, ור"ל אפילו נוהגים כשורה במילי דשמיא אלא שלא נוהגים בו כבוד כראוי:
הרע"ב ד"ה על פיו וכו'. דמאי איריא שכיב מרע אפילו בריא נמי, אם אמר משום ירושה לא אמר כלום:
תי"ט ד"ה על וכו' - הר"ב וכו'. בפרק החולץ (לו,א) פי' רש"י וז"ל, על פיו, אחרי דברי פיו ולא כסתם ירושה בשתיקה, עכ"ל:
ד"ה ריבה וכו' - מיעט וכו'. פי' אפילו לא מיעט לשני בפירוש אלא ע"י שריבה לאחד:
או או וכו'. נראה דר"ל או מיעט לאחד בלי הרבות לאחר, וכגון שנתן לאחד חצי ולשני מיעט מן החצי ונתנו לאיש אחר:
רבנן וכו'. קשה דא"כ הו"ל לר' יוחנן בן ברוקה למפליג אהא מיד. וי"ל דאי תני לה לעיל הו"א אפילו אח במקום בן:
ד"ה מה וכו' - מלתא וכו'. וי"ל במ"ש רשב"ם במעשה דמייתי בגמרא (קלג,ב) באחד שכתב נכסיו ליונתן בן עוזיאל, ויונתן בן עוזיאל החזיר שליש לבניו, וכתב שם רשב"ם (קלד,א), דהיינו משום שהאב כתב סתמא נכסיו ליונתן ולא פירש על מנת שלא יהנו בני, ע"כ. שהוא השליטו לעשות בנכסים כרצונו. מכלל שאם פירש שלא יהנו אין המקבל יכול להחזיר לבניו, כלומר והיינו דתנן והניח את בניו, ר"ל שפירש שלא יהנו, הלכך מה שעשה עשוי ואין המקבל יכול לתת כלום:
אפילו וכו'. קשה דא"כ מאי איריא דתנן כותב לאחרים, אפילו לבן בין הבנים נמי. וי"ל דנקט הכי משום רשב"ג דאפילו לאחרים נכון לעשות כן: