קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
בבא בתרא · פרק ז משנה ב
ליפות. פי' שאם היה משייר בית כור ט' קבין לא יתן לו קרקע וכו', אבל אם לא שייר כך שאין לו אלא אותו המועט, יחזיר לו המעות שלא יפסיד. ומכאן יש להקשות על הנמו"י שבר"פ (במתני') כתב דמיירי במוכר בית כור משדה גדולה שיש לו במקום פלוני והוא יכול להשלים. וא"כ אפילו הותיר קרקע מועט לא יפסיד, שיחברהו לשאר השדות שיש לו שם: הרע"ב ד"ה אפילו כו' - ואי וכו'. וכך תניא בברייתא (קד,א). ונראה שהר"ב הביא דין זה משום דלפי האמת רישא דמתני' דוקא וסיפא לאו דוקא, משום דקשו דיוקי דרישא אדסיפא. וי"ל מדה בחבל הוא דפחת כל שהוא וכו', הא סתמא נעשה כאומר הן חסר הן יתר. וה"נ מדברי הרמב"ם (הל' מכירה פכ"ח ה"ו) שלא כתב לבדו דין דהן חסר הן יתר, אלא כתב אמר לו בית כור עפר אני מוכר לך הרי הוא כמי שפי' ואמר בית כור עפר הן חסר הן יתר:
ד"ה ולא את כו' - לא מחיל וכו'. וה"ה לענין הפחת, שאם חסר טפי מרובע לא מחיל מידי, הרשב"ם (במתני'):
תי"ט ד"ה פיחת וכו' - מן הדמים וכו'. אבל אין המקח חוזר, דמאי דקאמר רבא (צ,א), כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפילו פחות מכדי אונאה חוזר, היינו במטלטלין ולא בקרקעות. כ"כ הרשב"ם (במתני' ד"ה פיחת). ובב"מ (נו,ב) הקשו עליה התוס' (ד"ה כל) מסוגיא דהתם, ותירצו דהכא אינו אומר המוכר מדדתי שיש בה בית כור דאז ודאי היה חוזר כדרבא, אלא סתמא אומר כך וסבור היה המוכר שיש כך ולכך המקח קיים, ע"כ. ואולי לזה כיון הר"ב שכתב כמו שמודדים ולא כתב שמדדתי. וברמב"ם (הל' מכירה פט"ו ה"א) ובשו"ע (סי' רלב ס"א) פסקו דחוזר, לא ר"ל ביטול מקח אלא חוזר מה שחסר אפילו פחות משתות וכו', עיין בב"י (סי' רלב): ד"ה אם וכו'. וי"א דהכא באומר בית כור זה, וכ"כ הרב המגיד (פכ"ח מהל' מכירה ה"ו), דדוקא באומר בית כור עפר יש לו במקום פלוני: ד"ה בית וכו'. עיין מה שכתבתי לעיל ספ"ק, דלא פליג ר' עקיבא עם ת"ק: