קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
בבא בתרא · פרק ה משנה ג
אשפה. פי' דלא נימא דלא מכר אלא מקום האשפה:
מכר מימיו. לאפוקי מרבנן דברייתא (עט,ב) דפליגי:
מכר דבורים. ולא דבש:
מכר יונים. ולא ביצים ואפרוחים שלא פרחו, ודוק ותשכח:
מפריח. פי' קודם שפרחו אסורים הם לו מדרבנן:
הרע"ב ד"ה המוכר כו' - לו, חמור וכו'. אפשר דללמד זה שונה התנא בין בחמור ובין בפרה בה' הידיעה, וכלומר דלא איירי בחמור ופרה סתם אלא בידועים:
תי"ט ד"ה הסייח וכו' - בקריאה וכו'. ובזה נעמו דברי רש"י בפירושו (דברי הימים א א,מז), על הפסוק, ובני דישון חמרן, שבתורה (בראשית לו,כו) כתוב חמדן בד' ובדברי הימים כתוב בר', וכתב שבתחילה היו טובים ואח"כ הרעו מעשיהם, כדרך החמור שבתחילה חמוד ואח"כ נעשה מכוער. והשתא מובן שחמוד הוא בקטנותו מפני שעושה רצון בעליו בזריזות: ד"ה הלוקח וכו' - לפי וכו'. ז"ל הב"י חו"מ סי' רי"ג, דכיון דשובך וכוורת הם טפלים לגבי פירותיהם דסתמן אינם שוים כ"כ הו"ל כמוכר שובך וכוורת לפירותיהן, משא"כ במוכר פירות אילן ושדה שהם טפלים לגבי אילן ושדה, ע"כ. וגם הסמ"ע (ס"ק א) מחלק חילוק אחר, ע"ע: