קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
בבא בתרא · פרק ה משנה א
ואת. כל שאם היו לה דרך משל, עשרים משוטים ואפשר לה בטוב בקצתם, אפ"ה כולם מכורים. ונראה לי דגם אותו הכלי שקורים
בוצולו שמסתכלים בו לדעת פנת הליכתם, גם הוא בכלל המנהיגין. וכמו כן הקברניט:
האנתיקי. צריך ליתן טעם מ"ש אנתיקי ממגורות של מים בפרקין דלעיל מ"ו, דבין כך ובין כך אינן מכורין משום דממונו הן, כנזכר בדברי התי"ט. והיה נראה דמכ"ש הוא, מה האנתיקי דלא שייך לספינה מכור, המגורות של מים דשייכי למרחץ לכ"ש, וצ"ע:
הרע"ב ד"ה אנתיקי וכו' - וכל הני דחשיב וכו'. פי' משום דחשבינהו הכא שמושכין אותה בהם ליבשה]:
הרע"ב ד"ה פרדות וכו' - ואית וכו'. כן פירש הרמב"ם. ונראה לי דמתני' קשיתיה דהיינו מכר את הצמד לא מכר את הבקר. ולפי פי' זה נראה דגם משוטי הספינה כך דינם, שאם לא היו משוטים בספינה אינם מכורים. אבל לפי' הראשון דפרדות כמשמען, נראה דיש חילוק בצמד דאפילו אם מקצת קורים לצמד בקר אפ"ה אין הבקר מכורה, וכן אמרינן בגמרא (עז,ב):
תי"ט ד"ה אבל וכו' - וכתב המגיד וכו'. לקוצר דעתי דברי הרב המגיד קשים, שהרי הרמב"ם כתב (הל' מכירה פכ"ו ה"ה), במה דברים אמורים במוכר וכו' אבל הנותן מתנה קנה את כולן בין בשדה בין בבית בין בחצר בין בבית הבד כללו של דבר וכו', ע"כ. והלא בשדה יש כמה דברים שנשנו במשנה שאינם מחוברים לקרקע, וכן בבית וכו', דוק ותשכח, וא"כ איך מסיים כללו של דבר וכו'. ואין לומר שכללו של דבר הוא פי' ותנאי, שאין זה לשון כלל. ולפ"ד הכלל הוא לאתויי מה שלא נזכר במשנה, ולא נדע מה נידון ביה לכן למדנו כלל גדול לדעתו:
אבל תמיה וכו' במכירה וכו'. לא דק בזה, דבבור פסק (פכ"ז ה"י) כברייתא (עט,ב), דלא מכר מימיו, ובאשפה פסק (שם) כמתני' (עח,ב). וכן כתב הרב המגיד וז"ל, דין הבור הוא הפך המשנה:
ד"ה אבל וכו' העבדים - ומלתא דפשיטא וכו'. ולי נראה דעבדים לאו מלתא דפשיטא היא, דאי לא תנינהו הוה כיילנא לה בכלל כל המנהיגין, והראיה שתוס' לא כתבו בעבדים מה שכתבו (עג,א) באנתיקי, משום דעבדים איצטריך לגופייהו:
ד"ה ולא וכו' - סחורה וכו'. פי' שבסיפא הוא זו אף זו, לא מבעיא המרצופין הם בתוכה תמיד וכו':