קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
אבות · פרק ג משנה י
תי"ט ד"ה וכל וכו' - צריכא וכו'. [הגה. ולעד"נ ששני דברים אחדים ולא דבר והפוכו. דאי דבר והפוכו הול"ל וכל שרוח הבריות אין נוחה הימנו. אלא שהתנא בא לתרץ מה שי"ל מה שארז"ל (כתובות קה,ב) האי צורבא מרבנן דמרחמין ליה בני מתא לאו משום דמעלי [טפי] אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא, ע"כ. ואם כן ליתא לכלל זה, כל שרוח הבריות וכו'. והנה ידוע מ"ש שלמה (קהלת ג,כא) רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה וגו', נמצא שיש רוח לבהמה, אלו בני אדם שדומין לבהמה, רשעים הן ובחייהן קרוין מתים. ובזה אתי שפיר לשון צחות של התנא, וכל שאין רוח הבריות (אלא רוח הבהמה) נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו (ע"ד את זה לעומת זה), (גם אין רוח המקום מדוקדק). ומכוון למה שארז"ל האי צורבא מרבנן דמרחמין ליה בני מתא, היינו בני מתיא נוחים הימנו, בודאי לאו משום דמעלי אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא. ולכאורה נראה דהאריך בשני תיבות במילי דשמיא ללא צורך, דדי הי"ל משום דלא מוכח להו, אלא לפעמים המה מוכיחים להנאת עצמם או רק לקנטר לאנשי השנואים להם, לכן נתן התנא הסימן טוב להכירם דלא מוכיחים במילי לשם שמים]: