אור ברסלב
קול הרמז מועד תענית › פרק א משנה א

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

תענית · פרק א משנה א

תענית

פתיחה:

תי"ט ד"ה כשהשלים וכו'. אף על גב דאמרינן בגמרא (ב,א), דתנא מראש השנה סליק, וכדכתב הר"ב, אכתי קשה וליתני בברכות פ"ה

מ"ב, כמו שהקשו התוס' (ד"ה וליתני), והביאו התי"ט בסמוך, ומשני דאי מהתם הוה אמינא דאין זמן קבוע וכו'. והרמב"ם משני בד"א, כשהשלים מועדי התורה שהם זמני ה' דשייכי לסדר מועד חזר לדבר על הזמנים המיועדים לתענית דהא נמי אקרו מועד כמ"ש, (איכה א,טו) קרא עלי מועד. ונראה לי שגם רש"י כיון לטעם זה, דגבי מאי דאמרינן תנא מראש השנה סליק כתב (ד"ה אלא), ששניהם בסדר אחד הן להכי לא מצי למימר מאי שנא דשבקיה עד הכא, ע"כ. ור"ל שראש השנה ותענית שניהם שייכי בסדר מועד וכאמור:

משנה א:

תי"ט ד"ה מאימתי וכו' - אלא לעולם וכו'. אין להקשות דאי איתיה להאי טעמא אמאי מקשינן בגמרא (ב,א), וליתני התם, לישני האי טעמא, דאי מהתם הוה אמינא וכו', די"ל דקודם דקאמר דתנא קאי אראש השנה דתנן זמן קבוע, לא הוה מצי לשינויי הכי דליקשי ליה דאלא היכא ליתנייה, אבל אחר שגילה ההיא דראש השנה גילה נמי טעמא דכתבו התוס':

ד"ה מזכירין וכו' - להכי תני מזכירים וכו'. כבר כתבתי בפ"ק דברכות משנה ה', דדקדוק זה אינו מדוקדק למאן דאמר דסתם זוכרין הוא במחשבה, וע"כ לא אמרו בספרי זכור בפה אלא מיתורא דלא תשכח, ואף על גב דלהר"א אבן עזרא בפרשת וישב (מ,כג), משמע, (ירמיה כג,לו) ומשא ה' לא תזכרו עוד, הוי כמו תזכירו, אין להביא ראיה מן היוצאים מהכלל הכולל, ובמקום שיש איזה הכרח לפרש כן וכההיא דספרי, וכן, (אסתד ב,א) זכר את ושתי, פי' כמו הזכיר, דאי זכר בלבו מנא ידעוהו עבדיו שיעצוהו להפקיד פקידים, אבל גם משם אינו מוכח דמצינן לפרש זכר את ושתי ונתעצב, וכפי' רש"י, ועבדיו ראו פניו זועפים. איך שיהיה אין ספק שסתם מזכיר הוא בפה וזוכר בלב, ומי יכריחנו לתנא לדבר זרות, וכל שכן דלהתי"ט איך מפרש אין מזכירים זכרון מלכות וכו', דלעיל (ראש השנה פ"ד מ"ו), ושם לא דבר התי"ט כלום:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה