אור ברסלב
קול הרמז מועד שבת › פרק כד משנה ג

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

שבת · פרק כד משנה ג

פרק כד משנה ב

ולא דורסין. הא דלא קתני אין אובסין ולא דורסין את הגמל, משום דאביסה היא דוקא לגמל אבל דריסה נהוגה גם באווזין כנראה במוחש, ולכן סתם אין דורסין לכלול כל שנוהגים בהם דריסה:

תי"ט סד"ה אין וכו'. מתוך טעם זה הליץ שלטי הגבורים על הרמב"ם (פכ"א הל"ו) שאסר ליתן לפני דבורים ויוני שובך מזון ומים, והר"ן (ד"ה מדאמרי) תמה עליו מהא דאמרינן בגמרא (קנה,ב), דרב אשי בעי למידק ממתניתין דכל שאין מזונותיו עליו אסור ליתן מזונות, ודייק הכי מדתנן, אין נותנים מים לפני הדבורים וכו', וטעמא משום דאין מזונותיהם עליו, ופרכינן ולטעמיך מאי איריא מים אפילו חיטי ושערי נמי, ופרקינן שאני מיא דשכיחי באגמא, ע"כ. ומהא משמע להר"ן דדוקא מיא דשכיחא לא יתן אבל מזונות דלא שכיחי מותר ודלא כהרמב"ם. וכתב שלטי הגבורים דאין מכאן קושיא על הרמב"ם, דרב אשי לא חש להשיב על סתירת דיוקו, די"ל דמים דקתני לרבותא נקטי, דאפילו מים דליכא חששא לכתישא או לישא לא יתן. וכן דקדק הטור סימן שכ"ד, שכתב ואפילו ליתן לפניהם מים אסור, זהו תמצית דברי בעל שלטי הגבורים. וכדכתבתי התם לטעמא דמתניתין דתני אין נותנים מים. ודע שגם הב"י הליץ בעד הרמב"ם ואמר שגרסת הר"ן בגמרא היא שאני מיא וכו', וסבר הר"ן דרב אשי קאמרה לתרץ המאי איריא וכו', אבל גירסת הרמב"ם כשלנו, אלא שאני מיא, והם דברי המקשן, כלומר אלא מאי אית לך למימר דשאני מיא אבל חיטי ושערי דלמא שרינהו משום דלא שכיחי, ואם כן אין מקום לדיוק שלך. וקשה לע"ד דסוף סוף הדיוק עומד, ר"ל הסברא שרצה רב אשי לדייק ממתניתין, דהא לגבי מים יש דרך להציל את הר"ן ממאי דתלי ביה הב"י, דאי כדבריו טעה הר"ן טעות גדול, דכיון דפרכינן לרב אשי ולטעמיך, מה לו ליישב דיוק המשנה ולשאר בקושיא. ולמאי דכתיבנא ניחא, דהוה ליה כמי שאומר נקוט מיהא סברא זו, ויש הפרש בין שמזונותיו עליך לשאין מזונותיו עליך. גם בדברי השלטי גבורים יש דוחק גדול לומר דלא חש רב אשי להשיב. ואליבא דהרמב"ם י"ל כמה דמסיק הב"י דלא חש הרמב"ם לדיוק ולא לסתירה, אלא על סתם ברייתא דקתני בהדיא דאין נותנים מזונות וכו', וכסברת רב אשי דסבר הכי מדהוה בעי לסיועי מדיוק. אבל מאי דקשה לי הוא דברי רש"י בפי' המשנה וז"ל, אין נותנים מים לפני דבורים, מפרש טעמא בגמרא אי משום דאין מזונותם עליך שיוצאים ואוכלים בשדה אי משום דמיא באגמא שכיחי להו. ע"כ. דנראה מזכי שטרא אבי תרי, דמאן דאמר מיא באגמא שכיחי, ר"ל אבל לא מזונות וכדפי' רש"י שם. ונראה לי דרש"י בא ללמדנו דההיא דשאני מיא לאו דיחוי גמור הוא כדכתב הב"י, אלא שהם דברי רב אשי, וכדכתיבנא אליבא דהר"ן, ודעתו ליתן טעם למשנה אליבא דכולי עלמא. אבל הר"ב הכניס הכל בטעם אחד, שכתב שיוצאים ואוכלים בשדה ומים מצוים להם באגמים. וצריך לומר דלא קאי אמאי דקאמר בגמרא דמיא באגמא שכיחא, אליבא איירי במציאות ההוה ששם המים מצוים, אבל לא היה צריך לפורטו דבכלל אכילה שתיה, והיה די שיאמר שיוצאים ואוכלין בשדה, ואי לאו דנראה דוחק הוה אמינא דסבירא ליה דמאי דקאמרינן מים באגמא שכיחי, ר"ל דלא שכיחי אלא שם, אבל האכילה מיד מצויים להם בצאתם השדה. ולפי זה הוה אתי שפיר דקתני מים דלרבותא תנינהו, כלומר אף על פי דלא מצויים כל כך דצריך לבקשם באגמים אפילו הכי אין נותנים, וניחא אליבא דהרמב"ם. וריהטא דדברי הר"ב הכי משתמע, וכי תימא דאם כן הוה ליה למימר דלא שכיחי אלא באגמא, י"ל דלא מצי למחלט הכי דלזמנים שכיחי בחריצים אלא דאורחייהו באגמא:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה