קול הרמז מועד· רבי משה זכות
שבת · פרק כג משנה א
שואל. כתב הב"י בסימן ש"ז בשם כמה פוסקים, שבלע"ז אין חילוק בין השאילני להלויני, יאמר לו תן לי, ונימוקם שצריך שיהיה היכר בין שבת לחול כדי שיזכור ולא יכתוב. ובהכי דייקא מתניתין, דלא תנן אומר אדם השאילני אלא תני שואל אדם, ור"ל בלשון דלשתמע שאלה ולא הלואה, שואל כוללת הכל:
תי"ט ד"ה וכן וכו' - אתי נמי שפיר וכו'. ולי נראה דאיצטריך ליה טובא לענין שבת, דאי תני רישא הוה אמינא דדוקא באדם מחבירו הוא דאסור משום דבקיאי בכתיבה, ואי נמי כדי יין וכדי שמן דשוים הרבה, אבל בנשים דמסתמא לא ידעי למכתב וגם בככרות דמלתא זוטרתי היא אימא לא קמ"ל:
אלא אהך וכו'. אמת הוא אבל לא נראה לי טעמיה, אלא משום דארישא ליכא למיפרך דלא אתי כהלל, משום דמסתמא כדי יין וכדי שמן דבר שבמדה הם וקיץ דמייהו, אבל בככרות דמסתמא כל אשה ואשה עושה אותם כחפצה זו ככר בינוני וזה יותר גדול, סלקא דעתך דלא אתי כהלל, ומשני דהכי נמי איירי בקיץ דמייהו: