אור ברסלב
קול הרמז מועד שבת › פרק כב משנה א

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

שבת · פרק כב משנה א

פרק כא משנה ג

להוציא מהן. יתור נפיש הוא, דאם הפירות נסחטים ודאי דמוציאים משקה, אלא למיעוטי סוחט לקדרה דהוי כאוכל:

הרע"ב ד"ה מזון שלש וכו'. ולא יותר דמתוך דבהיל על ממונו אי שרית ליה אתי לאתויי דרך רשות הרבים. ודוקא נשברה אבל נסדקה מותר דלא בהיל כל כך כמו בנשברה, תוס' דף קי"ז ע"ב ד"ה הא דתניא נשברה. ולהאי טעמא כתב הר"ן בפרק כל כתבי, דדוקא ליה אסור משום דבהיל אבל אחרים מותרים אפילו הרבה. והיינו דטעמא דר"ת דכתיבנא בפרק כל כתבי (פט"ז מ"ב). צריך עיון אם שלש סעודות דקתני היינו אפילו נשברה במנחה או דוקא נשברה בליל שבת וכדאמרינן (שם) גבי דליקה. ויש סברא לקולא כי היכי דמקילינן בכלים, דאילו גבי דליקה לא שרי אלא בשני כלים והכא הותר אפילו בכלים הרבה. וטעמא נראה לי משום דליכא כל כך בהלה בנשברה חבית אחת כמו בדליקת בית וכל אשר בו. והכי איכא למידק ממש"כ הר"ב ד"ה לכם, כל אחד מזון שלש סעודות, מה שלא פירש כן גבי דליקה, אלא אדרבה פירש דקתני לכם ולא עמי, משום דפעמים שאינם מצילים בשווה, עיי"ש פרק ט"ז (מ"ד ד"ה באו והצילו עמי). והשתא ניחא מה שהשמיט הטור ריש סימן של"ה, דכתב ביה דינא דמתניתין דהכא ולא כתב ואומר לאחרים באו והצילו לכם, וכתב הב"י (ד"ה חבית) דסמך אמה שכתב לעיל גבי דליקה. ולי נראה דהשמיטו משום דלעולם מצילין מזון שלש סעודות קל וחומר מבעל החבית. אבל קשה דאם כן הו"ל לשנויי הכא בואו והצילו עמי, כדתנן גבי מלבושים משום דשוין הם, וכמש"כ הר"ב לעיל בדבור הנ"ל. ושמא י"ל דדוקא התם דאיכא למיטעי שני תנא בלישניה, אבל הכא דיש סברא דאפילו איהו מציל שלש סעודות וכל זמן שיהיה כל שכן הוא:

ד"ה (רבי יהודה אומר) ואם למשקין וכו' - דרבי יהודה מדמה להו וכו'. לא חיישינן שמא ימלך עליה למשקה. טור סימן ש"ך:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה