קול הרמז מועד· רבי משה זכות
שבת · פרק יג משנה ו
תי"ט ד"ה נעלו שנים וכו' - ומשום מתניתין וכו'. ולי נראה דשאני טובא. חדא דסד"א כיון שצבי נכנס מאליו, לפטור דלא עביד מעשה ודהוה ליה כשומר את ביתו דסיפא. ועוד דהוה אמינא אפילו נעלו שנים הראשון חייב כיון שבעמדו על הפתח יכול להפחידו [להעמידו] ולמנעו שלא ינוס וימלט, קמ"ל דכיון שלא נסתם כל החלל לא מיקרי ניצוד, משום דעיקר איסור הצידה הוא כאשר הבעל חי נכנע בלבבו ומתחשב בדמיונו שכבר הוא ניצוד. והראיה ממאי דאמרינן בגמרא דצפור דרור אינה ניצודת אפילו בבית סגור ונעול משום דנשמטת מזוית לזוית, וכן בכאן כל עוד שלא ננעל הפתח אינו נצוד. ובזה הלך לו מציאות התי"ט במשנה ז' (בד"ה אף על פי) שכתב, כלומר לפנים אל תוך הבית. חדא דהלך לו משמע שהלך בשוק. ועוד כיון שהאחד גמר הצידה אין שום חיוב לשני במה שמונע היציאה בפני הצבי, אטו מי שיש לו איזה בעל חי בביתו ורוצה למרוד ולברוח יאסור לו לנעול הפתח כדי שלא יצא: