אור ברסלב
קול הרמז מועד שבת › פרק יב משנה ה

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

שבת · פרק יב משנה ה

פרק יב משנה ד

ובכל דבר. לעיל (מ"ד) ובכל דבר שהוא רושם אמרינן בגמרא (קד,ב) ובא לאיתויי וכדפי' הר"ב, אבל בכאן לא אמרו כלום. ונראה לי דלא איירי בדבר שכותבים בו אלא באשר כותבים עליו, דומיא דבאבק דרכים שהוא מקום הכתיבה, והכי נמי בכל דבר שאין הכתב מתקיים בו כגון עלי ירק וכדכתב הרמב"ם בפרק י"א (הט"ו):

באבק דרכים. אינו מתקיים כל כך כבאבק סופרים וזהו חידושו:

כתב אות אחת. דוקא כתב לאפוקי הגיה אות אחת, כגון נטל גגו של חי"ת ועשאו שני זיינין דחייב, כדאמרינן בגמרא (קד,ב):

וכתב על גבי כתב. הדר ותני וכתב, לאשמועינן דאפילו מתקן בכתב האחרון יותר מן הראשון שנראה כותב, אפילו הכי פטור, כך למדתי מדברי התוס' (ד"ה אמר רב חסדא):

נתכוין לכתוב חי"ת. הוא הדין אם נתכוין לכתוב ז' אחת וכתב שתיים דפטור, כדאמרינן (עג,א) נתכוין לזרוק שתיים וזרק ארבע, והוא הדין אפילו נתכוין לכתוב שני זיינין וכתב בלי זיון. והא דנקט נכוין לכתוב ח' לרבותא, דדוקא כתב שני זיינין דבעי זיון פטור אבל כתב שתי אותיות אחרות דלא בעי זיון חייב, ואף על גב דהשתא מיהא לאחת הוא דמתכוין. תוס' (קד,ב ד"ה נתכוין וכו'):

על שני כותלי. הוא הדין בכותל אחד שהן רחוקות הרבה, אלא אגב רישא נקטיה:

תי"ט ד"ה אחד בארץ וכו'. וקשה מאי קמ"ל דפשיטא הוא, דבשלמא על שני כותלים או שני לוחות אף על גב דמאיסור נשמעינהו מכל מקום דרך התנא למימר דבר והפכו, אבל זו דאחד בארץ לא יש כנגדה ברישא. ונראה במש"כ בירושלמי (ה"ד) אהא דאמר התם כתב אות אחת בטבריא ואחת בציפורי חייב, ומקשי והתנן ואין נהגין זה עם זה פטור, ומתרץ דאיירי בסיד דק, ופי' המגיד משנה פרק י"א דהלכות שבת על סימן י"ב, דר"ל שהיו כותבין בסיד דק ויכולין לקרב אות לאות ולכן חייב. והכי נמי ממתניתין הכותב בקורה שמסתמא טוחה בסיד וקרוב ליפול על הארץ, וסד"א דלא מחשביה ליה מחוסר קריבה קמ"ל:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה