קול הרמז מועד· רבי משה זכות
שבת · פרק י משנה ו
הנוטל צפרניו. (בשלו)[בידו] דוקא בלא כלי, רש"י בגמרא (צד,ב): וכן שפמו. הא דלא יהיב תנא שיעור לגוזז שהוא שתי שערות, נראה דמשום דפשיטא ליה, דבכמה דברים בעי שתי שערות וסתם שער האמור בנגעים שתים. אי נמי כיון דתני לעיל (פ"ז מ"ב) וגוזז את הצמר וכו' והאורג שני חוטים, אהא קא סמיך, דאי חשיבא לאריגה הוא הדין לגזיזה: וחכמים אוסרין וכו'. הא דלא סגי וחכמים אומרים, דלא נימא דאפילו בכלי פטרי משום דאין דרך גזיזה אלא בבהמה, לכך תני אוסרין משום שבות, פי' כדי שלא יבוא לעשות בכלי שזהו עיקרו של שבות: ור"ש פוטר. נראה לי דדוקא בשני מיני עציץ הוא דפוטר משום דלא חשיבי ליה מחוברים לקרקע, אבל מאן דתליש כשותא מהיזמי והיגי או פיטרא מאונא דחצבא מחייב, משום דדוקא שם רביתייהו וכדאמרינן בפרק שמונה שרצים דף ק"ז (ע"ב), ומשום הכי תני בזה ובזה לאפוקי הנהו דגידולן בכך:
תי"ט ד"ה רבי אליעזר וכו' - ותימה וכו'. גם הריא"ז (סי' ד') הרבה להקשות בזה, והעלה דשמא גירסא אחרת היתה לו. ונראה לי
דסבירא ליה דאף על גב דמעיקרא מקשים (צד,ב) וכי דרך אריגה בכך וכי דרך כתיבה בכך, לא משום דסבר דלא דמי כחילה לכתיבה, אלא אגב אחריני מקשי כך. ואף על גב דלאידך לישנא (צה,ב) אמרינן דכוחלת משום צובעת, לאו לאפוקי כותבת אלא לפעמים יש בה משום צובעת, ונפקא מינה דאם צבעה בגדים וגם כחלה עיניה, דהכל מעין מלאכה אחת ואינה מחייבת אלא אחת, וכן אם כחלה וכתבה וכדאמרינן דף ע"ג (ע"ב) דמרכיב ומבריך חייב משום זורע או נוטע, ועיין שם בפי' רש"י. ואבע"א סברא, דמצינו כתבה על הבשר דחייב פרק י"ב (מ"ד) ולא מצינו כן בצביעה על הבשר. ואי בעית אימא גמרא (צה,א) דבתר הכי מייתי ברייתא דלא תעביר סרק על פניה משום צובעת, ונראה מזה דלא אסרינן דכוחל משום צובעת, דאם כן לא הוינן צריכים לברייתא דכל שכן הוא ממתניתין. ועוד דבהדיא אמרינן בירושלמי דכוחלת משום כותבת, ועיין בכהאי גוונא אורח חיים סימן ש"ג (ס' כה):
ד"ה וחכמים אוסרים וכו' - ואין לומר דשער וכו'. אשתמיטתיה מש"כ הר"ן וז"ל, וכתב ר"ח ז"ל דמדפירשו רבנן טעמא דרבי אליעזר שמע מינה דהלכתא כוותיה ויש מי שחולק ואמר הלכתא כחכמים דאסרי משום שבות ומאן דאמר כרבי אליעזר טפי עדיף דאסורא דאורייתא הוא ולחומרא עבדינן עכ"ל הר"ן. והרי"ב פירש דסבר הר"ב כפי' ר"ח. וגם הרמב"ם מעיקרא הכי סבר אבל בחי' (פ"ט ה"ח) פסק כרבנן. אבל הר"ב אחז שיטת ר"ח, ומשמע ליה דדוקא בצפרנים הוא דמחלק ר"ח בין לו בין לאחר, משום דלעצמו יכול לאמן ידו ולתקנו בלי כלי אבל לחבירו לא יכול לאמן את ידו וליטול בלי כלי וכדפירש רש"י בגמרא (צד,ב). והאי טעמא לא שייך בשער הראש דאדרבה לחבירו יותר נקל לתקן ביד מלעצמו והמוחש לא יוכחש. ומהירושלמי מוכח בהדיא דלא מפליג רבי אליעזר בין לו בין לאחרים אלא בצפרנים בלבד, דאמר התם (ה"ו), במה פליגין בשנטלם הוא אבל אם נטלם אחר מאוסים הם, ואין מאיסה אלא בצפרנים. ולא ידעתי מאי קושיתיה למוהרי"ק ז"ל על הר"ן כדכתב בבית יוסף סימן ש"מ וז"ל, אבל הר"ן כתב שר"ח מסכים לדברי הפוסקים כרבי אליעזר משום דאיסור דאורייתא הוא ולחומרא עבדינן. ולא הבנתי דבריו דכיון דחכמים נמי אסרי מה שייך לומר לחומרא עבדינן. ועוד מאי קאמר משום דאיסורא דאורייתא הוא הלא זהו המחלוקת אי מיתסר מדאורייתא או מדרבנן עכ"ל. ונלע"ד דהדבר מובן בהבין תחילה דברי הרי"ף והוא דבגמרא אמר רבי אליעזר תרי מימרות האחת מחלוקת ביד אבל בכלי דברי הכל חייב, והשני מחלוקת לעצמו אבל לחבירו דברי הכל פטור. ובשלמא מן המימרא הראשונה נפקא לן לרבנן דמחייבי בכלי, אבל מן השני אין הנפקותא אלא לרבי אליעזר שהרי רבנן פטרי לעולם אבל רבי אליעזר מחייב בצפרניים לעצמו ופוטר לחבירו משום טעמא דאמרן כדכתיבנא, וגם הר"ן הזכירו קודם שהביא דברי ר"ח אבל בשער לא פליג בין לו בין לאחר. והשתא מאן דפסק כרבי אליעזר סבר מדמפרש בגמרא טעמיה דרבי אליעזר לאשמועינן טעם חלוקו מינה נשמע דהלכה כוותיה, וכדאמרינן בכמה דוכתי, מדשקיל וטרי תלמודא אליבא דחד תנא קי"ל כוותיה. ומאן דאמר כחכמים סבר דאגב מימרא קמייתא מייתינן תנייא, ואם כן הדבר תלוי בספק. ואהא מסיק ר"ח (שאינם דברי הר"ן כדכתב הב"י), דכיון דהאי ספיקא אי הלכה כרבי אליעזר או כרבנן, הוי בדבר שעיקרו איסור תורה אזלינן בתר כללין דאיסורא דאורייתא לחומרא, ונפקה מינה דלא מקילין ביה כגון בשבות ל"ת דשבות במקום מצוה. ואי נמי לדעבד בזדון אי דפסיל מן התורה לעדות. ותמיה על הב"י שלא הביא כל דברי הר"ן וכמו שהזכרתי למעלה, שמתוכם ילמדו לתרצם וכדכתיבנא, דאי ממה שהוא ז"ל הביא רק סיומא דמלתא נראין קושיותיו עצומות: