קול הרמז מועד· רבי משה זכות
שבת · פרק י משנה א
המצניע לזרע. לא מבעיא לזרע דכשזרע כבר מצינו שחשבוהו ועוד דמצוי להצניעו בצירוף אחר, אלא אפילו לדוגמא דלא שוה לכל
אדם ואפילו לרפואה דהשתא מיהא לא צריך ליה:
אלא כשיעורו. לא מצי לפסוק למתניתין חזר והכניסו פטור, דאי אפקיה לזריעה ונמלך עליה לדוגמא או לרפואה פשיטא שהוא ישער אותו במחשבתו, שאם שעורו לדבר אחר חייב ואם לא חשב עליו מחשבה אחרת פטור:
הרע"ב ד"ה ולרפואה וכו' - חייב עליו בכל שהוא וכו'. ומשום הכי תנן המצניע לזרע וכו' ולא תני המוציא לזרע, דאשמועינן דכיון
שהצניעו מתחילה לכך אף על גב דבתר הכי שכח למה הצניע והוציאו סתם חייב. גמרא (צ,א):
תי"ט ד"ה וכל אדם וכו' - תימה לר"י וכו'. תימא לי לתמיהתו, דהא בדף ע"ה (ע"ב ד"ה הא דלא כרבי שמעון) ר"י גופיה מיישב פי' רש"י בדברי רבי שמעון דריש פרק ח', דסבירא ליה דבשעור שרוב בני אדם מצניעים חייבים עליו סתם בני אדם אפילו לא הצניעו הוא. ואחר כך כתבו וז"ל, ומהתם נמי יש לדקדק דלרבי שמעון סתם בני אדם שרגילין להצניעו מחייבי אפילו לא הצניעו מדקתני המצניע לזרע וכו' וכל אדם אין חייבים עליו אלא כשעורו, משמע דלא הצניע וכרבי שמעון, ע"כ. ואדרבה תמיהתו של ר"י ז"ל היא ראיה טובה למש"כ ר"י התם דהאי מתניתין אתיא כרבי שמעון, מדלא קאמר בגמרא דלא אתיא כוותיה כמש"כ דלא אתיא כרבי שמעון בן אלעזר, והשתא ניחא טפי דבהכי לא מיתרא מתניתין דקמ"ל מילתיה דרבי שמעון. ובהכי אתי שפיר למאי דהקשה התם רבי שמעון בן אלעזר דכמו דאמרינן דממתניתין ג' דפרק ז', כל הכשר להצניע, אינה כרבי שמעון מדקתני חייב סתמא, הכי נמי נימא במתניתין דהכא ותירצו וכו', ולדידי ניחא דאי לא אתיא כוותיה אמאי איצטריך תו למתנייה ודו"ק: ד"ה חזר וכו' - וכתב המגיד וכו'. אגב שיטפיה לא דק, דדוקא התם בהרמב"ם (פי"ח הכ"א) כתב המגיד כן, משום דקדם ואמר זרק זה
[שהוציא כבר] לתוך האוצר וכו' (ואחר כך) [לפיכך אם] חזר והכניסו אינו חייב וכו', דההיא הכנסה הוצאה היא דכבר היה בתוך האוצר, אבל במתניתין הכנסה גמורה היא: