קול הרמז מועד· רבי משה זכות
שבת · פרק טז משנה ו
כבה ואל תכבה. אמרינן בגמרא (קכא,א) והכי קיימא לן, דמותר לומר כל המכבה אינו מפסיד, והוה בעי לסיועיה מרישא, דדוקא כבה אסור לומר לו הא כל המכבה אינו מפסיד מותר, ודחי ליה מסיפא דאין צריך למחות בו ולומר אל תכבה. ומיניה דאסור לומר כל המכבה אינו מפסיד דאי גילוי דעתא מותר למה ליה למתני סיפא דאין צריך למחות דכל שכן הוא, וקאמרינן אלא מהא ליכא למשמע מינה מידי. אבל לפום קושטא דדינא י"ל דרישא דוקא וסיפא לאו דוקא כדאמרינן בעלמא. אי נמי דלא תנייא אלא משום בבא דקטן דצריך לומר לו אל תכבה:
שאין שביתתו. נראה דאגב סיפא תנייא, דהא עכו"ם אין לו שום איסור שביתה אדרבה (סנהדרין נח,ב) עכו"ם ששבת חייב מיתה: