אור ברסלב
קול הרמז מועד שבת › פרק ט משנה ג

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

שבת · פרק ט משנה ג

פרק ט משנה א

שנאמר (שמות יט,יא) היו נכונים וכו'. ואף על גב דעדיין לא ניתנה תורה מכל מקום הקפידה על טומאה שעתידה להיות אחר מתן תורה.

עיין בתוס' (פו,א ד"ה מנין). והזכרתי זה בכאן לתרץ מה שקשה, דלא דמיא האי לשאר בבי דכולהו אסמכתא וזו היא דרשה גמורה דקרא להכי אתא, אבל בדברי התוס' מתורץ, דכיון דעדיין לא היתה טומאה לית לן למילף מיניה להלכה אלא אסמכתא היא:

הרע"ב ד"ה לשלשת ימים. - דהקפיד הכתוב וכו'. דוקא עליהם הקפידה ולא על שאר טמאים, משום דתורה ניתנה באימה וביראה ברתת ובזיע וטומאת בעל קרי באה מקלות ראש, תוס' (שם):

תי"ט ד"ה שנאמר וכו' - משום דמוכח וכו'. לפי זה עדיף לגרוס טפי פסוק (שמות יט,טו) היו נכונים מדהיו נכונים (פסוק יא) אף שהם דברי ה', משום דבפסוק היו נכונים מפרש אל תגשו אל אשה:

ד"ה מנין וכו' - הלכה כמי וכו'. ולפי זה אתי שפיר דקרא אסמכתא כמו דתרי אחריני, משום דדלמא דוקא לגדול וכאיב יום השלישי משום דאינו ממהר להרפא, כמש"כ בגמרא פרק י"ט (קלד,ב), וגם מתלמוד דידן משמע דקתני את הקטן, משום דבעי שם בפרק י"ט הרחצת כל גופו או הרחצת מילה, ואי גרסי' את המילה מאי קמיבעיא ליה. ודוחק לומר דהא גופה בעי אי קתני הקטן והוי כל גופו או מילה ומילה גרידא, דאם כן הוה ליה למימר לפרושי מלתיה למיבעי היכי קתני כדאמרן בכמה דוכתי: ד"ה ביום השלישי. - כתב הרמב"ם וכו'. אם זה טעות ור"ל הר"ב, לא ידעתי מש"כ אחר כך, וכן משמע מלשונו, דאחר דיש לו סברתו בהדיא מה לנו שוב למשמעותו, וכל שכן דלא משמע התם הכי, ע"ע. ואם ר"ל הרמב"ם אין בגרסאות שבידינו כן ואדרבה נתן טעם ליום השלישי, וכ"כ הרב המגיד בפרק ב' מהלכות שבת (הי"ד) והר"ן בפרק רבי אליעזר דמילה, דהרמב"ם לא התיר אלא ביום השלישי:

אפילו הכי ביום השלישי וכו'. ומהא דאמור במדרש (פר"א פכ"ט) דקב"ה בא לבקר את אברהם יום שלישי למילתו ליכא ראיה, דאיכא בלישנא בתרא דיותר מסוכן הוה ואיכא למימר איפכא, דדוקא ביום שלישי יכול לשבת פתח האהל ורצון ה' היה להראות לו שם לזכות את ממרא שנתן לו עצה על המילה:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה