קול הרמז מועד· רבי משה זכות
שבת · פרק ח משנה ג
תי"ט ד"ה קלף וכו' - חולקין וכו'. מלאכה שאינה צריכה לגופה דמתניתין היא זו, דהכא לא גרסינן דוכסוסטוס כמו שיש גורסים. והכי משמע בגמרא (עט,ב) גבי הא דפרכינן מינה לרב ודייקי קלף אין דוכסוסטוס לא, ועיין בתוס' (ד"ה תנן). וכיון דל"ג אלא קלף לא צריכין לפרש קלף ודוכסוסטוס, דסתם עור שלא נחלק נקרא קלף מפני שהוא קליפת הבעלי חיים, וכן תמצא ברוב הפוסקים קוראים קלף אף על פי שלא חלקוהו: ד"ה שהיא וכו' - על מטתו וכו'. גם טעמו מספיק לר"ח והרא"ש (ברכות פ"ט סכ"ג) שכתבו לומר גם פרשת והיה אם שמוע משום דכתיב בה ובשכבך ובקומך, וכדכתב הטור אורח חיים סימן רל"ט. ונראה לי דתנא לא סגי דלא תני פרשה קטנה שבתפילין למיהב טעמא לחשיבותא, ותני תו שהיא שמע ישראל לדיוקא, דוקא קלף לתפילין, דשמע ישראל נכתב על הקלף, הא מזוזה דנכתבה על הדוכסוסטוס צריך דוכסוסטוס כדי לכתוב מזוזה, כדתניא בברייתא (עט,ב) ופסקה הרמב"ם פרק י"ח מהלכות שבת (הט"ו). ואי הוה תני פרשה קטנה שבתפילין ולא יותר הוה אמינא שהוא כולל לכל, וכלומר כיון שהיא ראויה לתפילין חשבי ליה אינשי, אבל השתא דמוסיף שהיא שמע ישראל משמע דדוקא מה שראוי לתפילין שהוא קלף שפרשת שמע לבדה נכתבה בו בפני עצמה, אבל דוכסוסטוס שהוא מצוה מן המובחר למזוזה ואינו ראוי כלל לתפילין, אין חיובו כי אם כדי לכתוב כל המזוזה. ומש"כ בקצת נוסחאות דתני בהדיא דוכסוסטוס במתניתין הוא שבוש לכן לא הזכירה התוס' אפילו בדרך ס"א, משום דמהגמרא מוכח בהדיא דלא תנן לה, דדייקינן ממתניתין קלף אין דוכסוסטוס לא, והרי דלא גרסינן ליה אלא דאתי מדיוקא: