אור ברסלב
קול הרמז מועד שבת › פרק ז משנה א

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

שבת · פרק ז משנה א

פרק ו משנה י

הרע"ב ד"ה כלל גדול וכו' - ואף על גב דמעיקרא וכו'. לכאורה נראה דלא דק משום דלכולי עלמא מתניתין איירי בהכיר ולבסוף שכח,

אלא דלרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש מתניתין דוקא בהכיר ולבסוף שכח, ולרב ושמואל מתניתין בהכיר עסקינן, אלא דהוא הדין תינוק שנשבה לבין העכו"ם וגר שנתגייר בין העכו"ם דלא ידעו כלל מדיני שבת ותנייה כוותייהו, וכן כתב הרמב"ם בפרק ז' ה"ב מהלכות שגגות, ובהכי ניחא לי דתנן כל השוכח דמרבה תינוק וגר, ואף על גב דתנן השוכח, יכול הוא להתפרש גם עליהם, והכי קאמר שהיה שכוח ממנו עיקרה של שבת, והכי אמרינן מעיקרא בגמרא עיין שם (סח,א). באופן דלישנא דואף על גב דכתב הר"ב לא דייקא. וי"ל דקאי אחיובא, והכי קאמר לא מבעיא תינוק וגר דלא ידעי כלל, אלא אפילו הכיר ולבסוף שכח דסד"א דלחייב אכל שבת ושבת, קמ"ל דאינו חייב אלא חטאת אחת. ובמאי דכתיבנא דכל אתא לריבויי תינוק וגר, נראה דמתרצה קושית התוס' (סח,ב סוף ד"ה כי הכיר ולבסוף) ומי קשה דמכל מקום ליתני תינוק שנשבה, כי היכי דלא נטעי לומר דפטור כרבי יוחנן ורשב"ל דכיון דכתב כל דוקא בהאי בבא סגיא:

תי"ט ד"ה כלל גדול - עיין וכו'. ולא סגי במה שכתב שם שלא הזכיר טעם למתניתין דהכא אלא לדהתם, והכא היינו טעמא דגדול דשבת הוא לגבי דשביעית, דאילו שביעית איסורא במחובר איתא ובתלוש ליתא, ושבת בין במחובר בין בתלוש, וכן כתב התוס' (ד"ה גדול) בפי' בגמרא (סח,א):

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה