קול הרמז מועד· רבי משה זכות
שבת · פרק ו משנה ח
טמא. זה לשון תוס' (סו,א ד"ה רבא) הר"ב פור"ת, הא דלא קתני ברישא דמתניתין ואם יש לו בית קיבול כתיתין טמא מדרס כדקתני בסיפא משום דהוה משמע אבל אם אין לו בית קבול טהור מן המדרס אבל טמא טומאת מת ולא היא דהא פשוטי כלי עץ הוא ולהכי תנא טמא סתמא דבכאי גוונא טמא הא אין לו בית קיבול כתותין טהור לגמרי ואם תאמר ולמה ליה בית קיבול כתותין תיפוק ליה דכל הטמא מדרס טמא טומאת מת וי"ל דבית קיבול כתותין עושים אותו ראוי למדרס. עכל"ה. ואיברא דלפי' הר"ב דפי' טומאת מגע אין כל כך הרגיש, דאמאי לא פי' תנא טמא מדרס כבסיפא. אבל תמהתי למה לא פי' הר"ב טמא מדרס כסברת רבא (סו,א) דקיימא לן כוותיה לגבי אביי, כן כתב הרמב"ם בפרק כ"ה (הי"ט) דכלים, וידוע דדרך הר"ב לפרש המשנה לפי המסקנא. וגם על התי"ט תלונתי שעשה לו סמוכות לפי' מדברי אביי ושביק סברת רבא. ואי תימא דקשיתיה סברת רבינו ירוחם, הא לא קשיא דודאי רבינו ירוחם לא לשבוק דרבא מקמיה דאביי, אלא דסבר דלענין שבת אסור משום צורך הילוכו, אבל לטומאה דיו במה שנסמך עליו קצת, וכעין דכתבו התוס', וסברת רבא גופיה דף ס"ה (ע"ב סוף ד"ה הקיטע יוצא) ע"ע:
תי"ט ד"ה ואין יוצאין וכו' - דלא קיימא אלא וכו'. ומשום הכי דייק תנא דלא תני נמי וספסלין אף על גב דגם הם טמאים מדרס, משום דעיקרא דמילתיה לאו לענין טומאה אלא לשבת ולעזרה. והא דתני בהא לאו לאשמועינן טמאים מדרס כדכתב התי"ט דפשוט הוא, אלא דבעי לגלויי לן באיזה מין קיטע הוא מדבר, דהיינו באותו שצריך לכסא והיינו שנקוצו גידי שוקיו דזהו אסור לצאת בסמוכותיו:
ד"ה אנקטמין וכו' - תמצא פירוש שלישי וכו'. היינו ואנקטמין שפירש הר"ב שהוא כלי נגון עשוי כצורת רגל. ואם הוא הפירוש השלישי שבגמרא (סו,ב) ורש"י פירש בו אשקצ"ש שהולכים בהם במקום טיט ואמר שהם פשוטי כלי עץ, ואם אנקטמין דכלים הוא אנקטמין דמכילתין קשה דאין שום כלי נגון פשוט אלא חלול. ועוד דאם כן תקשי למאן דאמר שני פירושים אחריני. וגם למה לא פירש הר"ב כאן פירוש שלישי. אבל האמת שמה שלא הזכירו כאן הוא משום דרש"י הקשה דלמה יטהר מן המדרס, וגם שהתוס' (ד"ה קישורי) רצו ליישבו, לא רצה הר"ב להכניס עצמו בכך כיון דאין צורך. ועוד דבגמרא והרי"ף גרסי' הכא לוקטמין, והר"ש כתב בפירושו בכלים דנקטמין אינו לוקטמין דשבת: