אור ברסלב
קול הרמז מועד ראש השנה › פרק א משנה ט

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

ראש השנה · פרק א משנה ט

פרק א משנה ח

לוקחים בידם. בידם דווקא שאפילו שאינם דרך מלבוש כחרב מותר: שעל מהלך וכו'. נותן טעם ללקיחת מזונות, לפי שעל מהלך לילה ויום מחללין ויקשה הדרך בלי אוכל:

תי"ט ד"ה אותו וכו' - ומה שהקשה וכו'. מזל"ן דשאני טובא דבמילה בין השמשות לא יש מציאות שיודע להם שעשאוה בזמנה, אבל כאן יכול להיות שיצטרף עם אחר ויעיד כהוגן ויתקדש היום כהלכה, וכל שכן דהוו שכיחי עדים מרובים וקרוב לודאי שיצטרף. ותירוץ רמ"י נראה שהוא תירוץ קושי הקושי, כלומר אל תתמה בקולא זו שהרי הקלו קולות אחרות. (עוד קשה על רמ"י דשאני מכשירי מילה דאפשר לעשותם מערב שבת וכדתנן ריש פי"ט דשבת אבל הכא לא הוה אפשר מערב שבת). ודבר זה לא נעלם מן המפרש שהקשה הקושיא. גם חילוק דרבים ליחיד דכתב התי"ט לא נסתרה ממנו ואפילו הכי חזינן דלא מתיתבא דעתיה, אדרבא אי מחילול הליכת העדים גרידא קשה לי דכל שכן דתקשי בדחיית המכשירין. ועוד י"ל מיהא טעמא דרבים רבא איהו, דהכי אמרינן בהשולח (גיטין לח,ב) גבי רבי אליעזר דשחרר עבדו להשלימו לעשרה, מצוה דרבים שאני, דההיא מצוה דרבים היתה מדרבנן ואפילו הכי עבר על מצות לעולם בהם תעבודו. ושמעתי מתרצין דבעדות החודש גלי רחמנא דלתחלל שבת דכתיב במועדם, ואפילו בשבת, וכתב היינו בעדות שניים, גם זה הוא ספק אם יצטרכו דדלמא כבר קדמו שניים אחרים. ולי נראה דדוקא בעד אחד נקרא ספק, כדאמרינן בריש פ"ב (כב,ב) גבי הא דרבי נהוראי שהלך בשבת אצל עד אחד, דאמרינן מהו דתימא מספיקא לא מחללין קמ"ל, ואי איתא דהיא גופא ספיקא אפילו בשניים לא הוה סלקא דעתך למימר דלא מחללינן:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה