קול הרמז מועד· רבי משה זכות
ראש השנה · פרק א משנה ד
יוצאין לסוריא. הא דבמתניתין דששה חדשים לא תני לסוריא, משום דלא שוו זמנייהו דיש אלול וכסלו דיכלי למהך טובא, אבל בכאן כמעט שוין שני הזמנים לא היו מגיעין אלא עד סוריא, כדאמרינן בגמרא (כא,א), וכן כתב הרמב"ם פ"ג הי"ב דקדוש החודש, שכל מקום שהיו שלוחי תשרי יוצאים עושים שני ימים טובים, ולפי זה שוין ממש ניסן ותשרי: אף על כולן. פי' לא מבעיא בהני דהוה בהו האי טעמא דתקון מועדות, אלא אפילו דלא להוי האי טעמא וכגון בזמן בית ראשון, מכל מקום היה הטעם כולל לכולן בשוה, והא דקרבן היינו על כולן:
הרע"ב ד"ה שבהם וכו' - הלכך חשיבי וכו'. ואף על גב דחלול שבת לקדוש החדש נפקא (ויקרא כג,ד) מאלה מועדי ה', והיינו דניסן ותשרי, גם ראש חודש איקרי מועד, תוס' (כא,ב ד"ה על שני):
תי"ט ד"ה שבהם וכו' - מפי בית דין מקודש וכו'. ובהכי ניחא לי ליתן טעם למה לא היו משתמשין בשם לקפיצת הדרך ויעשו כל הגולה
הימים טובים בזמנם, אלא דאין קיום המועדות חמור כל כך לא ראו להשתמש בתגא: