קול הרמז מועד· רבי משה זכות
פסחים · פרק י משנה ח
אפיקומן. המוסף הערוך פי' שמלת אפיקומן בלשון יוני הוא פירות ומגדים הנאכלים בקינוח סעודה. ולפי זה מפטירין לא הוא לשון יפטירו, כיון שאינו אלא שם דבר. בשלמא אם הוא מורכב ור"ל אפיקו מין או מנא, יכון לומר אין אומרים הוציאו מן, ודו"ק. אלא הוא לשון נפטר כפי' רש"י, ולא נצטרך להוסיף ב' כדפי' הר"ב, אלא הוא יוצא לשני פעולים דוגמת מפקידים, שר"ל שהם סיבה שפלוני יהיה נפקד, וכן בכאן לא יגרמו שאפיקומן יהיה הנפטר במסתיים:
הרע"ב ד"ה מפטירין וכו' - ורבותי פירשו וכו'. הכי פירשו רש"י ורשב"ם (קיט,ב במתני') לשון מפטירין:
יעקור מחבורה וכו'. הר"ב אזיל לטעמיה דכתב בפ"ז מי"ג, דשתי חבורות ההופכות פניהם כשני בתים דמו, ועיין מה שכתבתי שם:
שלא יאבד טעם וכו'. ומסיים בהרשב"ם (קיט,ב ד"ה כגון ארדילאי) וז"ל, ולפי שדינו ליאכל בסוף על השובע וכן כל קרבנות כדכתיב (במדבר יח,ח) למשחה, לגדולה כדרך שמלכים אוכלים, ע"כ. ופי' שהמלכים שבעים ולכן צריכים לאכול הקרבנות על השובע. כך אמרו במנחות כא,ב. ונמצא שזה תלוי בזה, דלפי שדינו ליאכל על השובע לכך בעינן שישאר טעמו בפיו שלא יאכל דבר אחר אחריו:
וכשם שאין וכו'. ומתניתין הכי קאמר, לא מבעיא מצה דלא נפיש טעמא, אלא אפילו הפסח דנפיש טעמיה ואית למימר שלא יעבור טעמו, קמ"ל:
ד"ה רבי יוסי אומר וכו' - ארישא קאי וכו'. פי' שלא תאמר דאסיפא קאי, כולן לא יאכלו, ודרבי יוסי אמר דאפילו כולם אם נתנמנמו יאכלו, אלא ארישא קאי. והכי מוכח בגמרא (קכ,ב), דאביי יתיב קמיה דרבה חזייה דהוה מתנמנם אמר לו מינם קא נאים מר ואמר לו מינומי קא מנמנם. אלמא מתניתין מיירי אפילו באחד שנרדם דלא יחזור לאכול, שנראה דטעמא דלא קאי אסיפא, משום דכיון דאיירי בכולן מאן יוכח אם נרדמו או נתנמנמו. ואין לומר דקאי רבי יוסי ארישא ואסיפא, והכי קאמר נתנמנמו כולן יאכלו נרדמו מקצתן לא יאכלו, דאם כן הויא מחלוקת רחוקה דפליג עליה בתרתי: