קול הרמז מועד· רבי משה זכות
פסחים · פרק י משנה א
ערבי. פי' שני ערבים דפסח ראשון ושני, תוס' (צט,ב ד"ה ערב). ולי נראה דתני בלשון רבים, וכלומר בכל זמן שיהיו, אפילו שחל להיות בשבת אין לעשות סעודה שלישית, כדאיתא בזוהר פרשת אמור (צד,ב): לא יאכל. לפי מה שכתב הר"ב דר"ל דלא יאכל הרבה, ניחא דלא תנן נמי לא ישתה, דטובא מגרר גריר ומותר, כמו שכתב השו"ע סי' תע"א ס"א:
תי"ט ד"ה עד וכו' - ומצה ומרור וכו'. ולפי זה ההיא דירושלמי (בתוס' ד"ה לא יאכל), דאוכל מצה [עשירה] בערב פסח הו"ל למימר אף מרור הואיל והוקשו זה לזה. ודוחק לומר דאיירי בזמן הזה דמרור מדרבנן. אבל יש לומר דמצה שהיא סימן לחירות אין לה שייכות כי אם בפסח, ומשום הכי מדמה לה לארוסה דבעינן חופה ונישואין, אך המרור דרמיז ליה לשעבוד גם קודם הפסח יש לו שייכות:
ד"ה ואפילו עני וכו' - לא יאכל וכו'. ולפי זה לא יאכל עד שיסב מלתא באפי נפשה, והוא כולל לכל אדם. אבל קשה דלא יפחתו לו דחוזר לעני דלעיל, ובודאי דפירוש זה דחוק. ועוד דבגמרא דתחילת הפסקא ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב, ונראה בהדיא דהכל ענין אחד: