אור ברסלב
קול הרמז מועד פסחים › פרק ח משנה ו

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

פסחים · פרק ח משנה ו

פרק ח משנה ה

וכן מי וכו'. האי וכן הוי דומיא דוכן הסומא דפ"ק דחולין מ"א, ופי' דבחוש זה הוי דומיא דאונן ומפקח, דאפשר שהיה להם עכוב מלאכלו, כגון אונן שנגע במת ומפקח שמצאו מת, כן חבוש זה מיירי דאפשר שלא יצא, דהיינו בחבוש ע"י עכו"ם, דאי ע"י ישראל אפילו בפני עצמו מותר, וכדכתב הר"ב בסמוך:

כולן. פי' אפילו נתחברו כל החמש אין שוחטין עליהם על כולם בלי שיתוף אחרים עמהם אף על פי דהוו ספיקי טובא. אי נמי על כולם להביא זב וזבה:

לפיכך. משום בבא זו האריך התנא בבא דרישא דשוחטין עליהם בחבורת אחרים, לאשמועינן דין זה דאם אירע בהן וכו', דאי לאו מפני כך היה די שיאמר דוקא חלוקא דאין שוחטין עליהם בפני עצמן, וממילא הוה משמע דבחבורת אחרים שרי:

הרע"ב ד"ה האונן וכו' - ולא העמידו וכו'. כדתנן בסוף פרקין, אונן טובל ואוכל את פסחו לערב וכו':

ד"ה שמא וכו' - שמא יטמא וכו'. וחולה וזקן שמא יכבד עליו החולי ולא יוכל לאכול כזית, רש"י (צא,א במתני'):

תי"ט ד"ה שמא וכו' - אבל לאחר שנקבר וכו'. וי"ל דחיישינן שמא יגע באיזה כלי מתכת או כלי שטף שנטמאו במת או באיזה תכשיט שהיה עליו כגון טבעת וכיוצא. אי נמי י"ל דלא פלוג רבנן, דאי לא תימא הכי לפלוג גם בין כשהוא שם לשאינו שם דלא יוכל להטמא וכיוצא. וטעמא רבה למלתא והוא כי איחור הקבורה יכול להמשך איזה זמן, כגון שמת פתאום ומסופקים אם עודנו חי וגם שהלינו לכבודו וכו', וכיון שכן שתוכל להתאחר הקבורה ושאז יש חשש שיגע בו, לכן גזרו סתם על כל אונן אפילו שנקבר, שלא ישחטו עליו לבד אם לא בצירוף אחרים, שהוא דבר מצוי מאד, ולא יש לחוש שיבטל מצות הפסח. ומעתה מה שפי' רש"י (במתני'), האונן שמתו מוטל, אין הכוונה לשלול דשכבר נקבר דלא מקרי אונן, אלא ר"ל שמסתמא עיקר מציאות האונן או של תורה או דרבנן הוא כל זמן שלא נקבר, ודבר זה אינו אליבא דרבי (זבחים ק,ב) בלבד דאפילו רבנן מודו ביה, ורש"י ז"ל לא כיון דלרבי דוקא אלא נקט אותו הלשון מפני שמשמעותו כולל יותר מדברי רבנן, שהרי זה לשון הברייתא דהתם, עד מתי הוא מתאונן עליו כל היום רבי אומר כל זמן שלא נקבר, ע"כ. ורש"י כתב איזהו אונן כל זמן שלא נקבר, ואין בברייתא איזהו אונן, אלא הוא לשון רש"י ז"ל, ומינה דכל שאר הלשון הוא מדידיה וכדאמרינן. ובזה הלכו להן כל קושיות התי"ט. וראיה לדברי שאין רש"י שולל אחר שנקבר, שהרי כתב (במתני') בד"ה שוחטין עליו, דדוקא אנינות יום הוא מדאורייתא כדכתיב, (ויקרא י,יט) הן היום הקריבו, היום אסור לילה מותר, ולא חילק בין נקבר ללא נקבר באותו יום. ועוד דודאי נדב ואביהו נקברו ביום שנשרפו וקרי ליה יום אנינות לכולי יומא:

במדאורייתא קאי וכו'. זה אינו, שהרי מצי קאי גם אלא נקבר דהוה יום ולילה מדבריהם, ולא העמידו דבריהם בלילה, אבל ביום ישחטו עליו בחבורת אחרים, ולא עליו לבדו, דשמא יטמא למתו:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה