קול הרמז מועד· רבי משה זכות
פסחים · פרק ז משנה ט
הרע"ב ד"ה אף וכו' - והוה ליה כפיסולו וכו'. ותנא קמא סבר מכל מקום לא בא פיסול זה אלא מחמת דבר אחר, רש"י (פב,ב ד"ה מחלוקת
לפני):
תי"ט ד"ה הפסח וכו' - צ"ע דזה וכו'. אין זה עיקר הקושיא, אלא שבגמרא (פב,א) מוכח בהדיא, דמתניתין איירי ביוצא חוץ לחומה, דשקיל וטרי ביוצא. ואפשר לומר שכוונתו שבכל שיצא דקתני, נכלל גם כן יוצא מן הבית שגם הוא נשרף, וכמ"ש בפ"ט ה"ב דהל' קרבן פסח, וכתב הכסף משנה דפשוט הוא. ובאמת אינו כל כך פשוט, שהרי במכילתין (פב,א) אמר, שומע אני שהוא כשר, ומייתי ליה לפסול משאר קדשים קלים שיצאו חוץ למקומן, דהכי נמי פסח היוצא מהבית. ולפי זה כיון דדומים הם נוכל לומר דמתניתין איירי נמי ביוצא מן הבית, וכמ"ש התי"ט דאנן קיימינן בי"ד, מאי פסקא וכי לא מצי איירי נמי בליל ט"ו, דמשום הכי כתב הר"ב, ומיהו ביום טוב לא מצי שריף ליה וכפי' רש"י (במתני'), והכוונה דהואיל דאמר ישרף מיד, לא תימא אפילו נטמא בליל ט"ו או שיצא בו: