אור ברסלב
קול הרמז מועד פסחים › פרק ה משנה ח

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

פסחים · פרק ה משנה ח

פרק ה משנה ז

כוס היה ממלא. פי' הכהן הקרוב אצל המזבח, כי הדם היה הרבה מאד, כדאמרינן בגמרא (סה,ב), שהיו הולכים עד ארכובותיהם בדם, אם לא שהיו שם איצטבאות של בנין אבנים שהיו הולכים עליהם כדי שלא יטנפו בגדיהם, ולכן היה יכול למלאות הכוס היטב. ויש לדייק דכל האי בבא הו"ל להקדימה קודם רישא, שהרי לרבי יהודה המילוי הזה היה קודם ההדחה. ונראה לי דרמיז תנא למאי דתניא בברייתא (שם) וז"ל, אמר להם רבי יהודה לחכמים לדבריכם למה פוקקים את העזרה (ופי' רש"י בשלמא לדידי היו סותמים נקב חומת העזרה שהדמים יוצאים בו להתערב באמה ובערב פסח היו סותמים אותו נקב כדי שיקבוץ כל הדם וכדי למלאות כוס ממנו), אמרו לו שבח הוא לבני אהרן שילכו עם ארכובותיהם בדם, ע"כ. נמצא דממאי דהוו פקקי אותו הנקב עד שמצטרך אחר כך להדיח מזה טען רבי יהודה לרבנן, ולכך הפך תנא דידן את הסדר והקדים ההדחה, כי ממנה רצה רבי יהודה לחזק סברתו:

על גבי המזבח. כלומר שהוא כשר לעלות שם:

ולא הודו. דסבירא להו דדם התמצית מבטל דם הכשר המעורב בו:

הרע"ב ד"ה מדם וכו' - המוטל וכו'. דקיימא לן בזבחים פ"ג מ"ב, נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר, ולא תני מדם שעל הרצפה, משום

דטעמיה דרבי יהודה שמא נשפך איזה בזך ונתערב דם הבשר שהוא אותו שנתקבל עם דם הנפש שלא נתקבל ועם דם התמצית, והיינו לישנא דתערובות דטובא משמע:

תי"ט ד"ה אלא שהכהנים וכו' - הכי קאמר וכו'. ונראה לי דהכריח להרמב"ם לפרש כן, משום דממתניתין משמע דאין בין חול לשבת ולא כלום, ולא היא דהא תנן בר"פ דלקמן כמה דברים שאינן דוחים את השבת, ומשום הכי פירש מתניתין בענין הדחת העזרה:

ד"ה שלא וכו' - יש לדחות וכו'. אדחויא לא סמכינן, דבהדיא אמרינן הכי בפרק שואל דקנ"א ע"ב, דאקשינן אמתניתין דעושין כל צרכי המת סכין ומדיחין וכו' מההיא דתלמידו של רבי מאיר, דאין לומר אין מדיחין ואין סכין דמשמע דדבר דאסור לטלטל אסור לסוך, ומשני קרקע בקרקע מיחלף, ופי' רש"י כלומר ההוא לאו משום טלטול הוא אלא משום אשוויי גומות ואף על גב דמרחץ רצפת אבנים הוא וליכא למיחש משום אשוויי גומות מיחלף מיהא בקרקע אחר, ע"כ. והרי בפירוש כדברי המגיד משנה. ויתר על כן דלא ידעתי איך נגע דימוי, דהא מילתא דמתניתין איירי הכל במקדש, ואמר דרצון חכמים היה שלא ידיחו העזרה כדרך שעושין בחול, וטעמא משום גומות דבין רובד לרובד, וכדהביא תי"ט לעיל משם התוס', ומה ענין יש לזה עם דין דהרמב"ם, שאוסר אפילו ברצוף גמור בלי שום גומות אטו מקום אחר שיהיו בו גומות, וכל שכן דהרמב"ם גופיה פסק בפ"א דהלכות קרבן פסח הט"ז, שלא כמתניתין, דהיינו דבהיתר גמור היו רוחצים העזרה, ועיין טעמו דכסף משנה, ואם כן איך יפסוק לאסור מתוך היתר:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה