אור ברסלב
קול הרמז מועד עירובין › פרק י משנה ח

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

עירובין · פרק י משנה ח

פרק י משנה ז

שהוא מיסך. אף על גב דהאי דינא דמחיצה עשויה לאויר כבר איפליגו ביה תנאי פרק ב' משנה ד', והלכה כרבי עקיבא דמתיר להדיא כי הכא, י"ל דאשמועינן דמקריא מחיצה עשרה אף על גב דמשופע איהו, וזה שאמר הר"ב ונמצאו כמחיצות, ר"ל אף על פי שאינן מחיצה ממש:

שרשיו. כתב מהר"ר יונתן, ואף על גב דבשרשים ליכא למיגזר מידי אפילו הכי כל תשמיש שבאילן אסור וכו', ע"כ. ומשום הכי מהדר תנא אאיסורא אף על גב דרישא להיתרא משום דאיסורא רבותא היא: ומחצלות. מחצלת משמשת בין לפרצה בין למוקצה, ומש"ה שנאן בפני עצמן. וכ"כ מהר"ר יונתן וז"ל, ופעמים שסוגרים את אלו במחצלאות, את אלו דייקא:

הרע"ב ד"ה הדלת וכו' - שאחורי הבתים וכו'. עיין לקמן במה שהביא התי"ט דברי הראב"ד:

ד"ה וחדקים כו' - אינם קשורים וכו'. אבל אם הם קשורים והיה להם ציר אף על פי דהשתא ליתיה, נועלים בהן אף על גב דאינן גבוהים מן הארץ:

תי"ט ד"ה מטלטלין וכו' - שהיה ממולא וכו'. לי נראה דלא נתכוין הר"ב לכך, דאם כן חסר לו לומר דגם ימלא החלל שבין כל נוף ונוף, אלא כיון שאלו הנופות מצילין על הארץ הוא דרך שיפוע כל האויר שיש בין נוף לנוף שפיר מקרי אויר שבין הנוף לארץ, דאי לא תימא הכי הוה ליה למימר אויר שתחת הנוף:

ד"ה אין נועלין וכו' - כן כתב הרא"ש בשם הראב"ד וכו'. אתה דע לך שרש"י (קא,א במתני') פירש, הדלת שבמוקצה, רחבה שאחורי הבתים ומשום הכי נקט לה משום שאין משתמשים בה תדיר ואין בעל הבית חושש לה לעשות לה דלת תלויה כראוי וקבועה אלא זקופה כנגד הפתח וכשהוא פותח מטילה לארץ וכו', ע"כ. ומדבריו למד הב"י סימן שי"ג (ד"ה ופתח) דלא סבירא ליה כהראב"ד, שהרי אחר שכתב דברי הראב"ד כתב וז"ל, אבל לא משמע כן מדברי רש"י שכתב דנקט דלת שבמוקצה משום דאין בעל הבית חושש לעשות לה דלת תלויה כראוי וכו' משמע דהוא הדין לכל דלת שעשוי בענין זה אלא דנקט מוקצה משום דאורחא דמלתא בהכי, ע"כ. והב"ח (ד"ה ומ"ש שאין נכנסין) תמה ואמר, דאדרבה איפכא משמע מדברי רש"י שהרי הקדים ואמר משום דאין משתמשין בה תדיר והיינו לזמנים רחוקים דכתב הראב"ד, ע"ע, ואילו היה כדבריו גם הרא"ש היה לו לצרפו אל דברי הראב"ד, כי מאי דכתב שאין משתמשין בה הוא טעם למה שאין בעל הבית חושש לעשות לה דלת ולא לאפלוגי בין הכא לסתם אהל עראי. ואפשר דמשום הכי לא כתב הר"ב דברי רש"י כדרכו תמיד. ועוד דבמסכת ביצה ריש פרק ד' אהא דתנן אבל לא בעצים שבמוקצה, שם כתב הר"ב כדברי רש"י דהכא דאין נכנסין לה תדיר וכאן לא כתבו, דאולי סבירא ליה כהראב"ד. וא"ת אם כן לרש"י קשיא ההיא דפקק חלון, ונראה שהוא ז"ל תיקן זה באמרו ואין בעל הבית חושש לעשות לה דלת, והטעם משום דאין הדבר של חשיבות ולפי זה אי לאו דגבוה כל שהוא דיש היכר שהיא שם לדלת הרואה יאמר שנותנו שם לסתימה גמורה שהרי אם היה רוצה לסתמה לגמרי כן היה עושה לסתום בלוח מוטל בארץ. וראה מה שפירש רש"י בחדקים שבפרצה, קוצים שעשאם חבילות והתקינם לסתום בהם פרצה ופעמים שהוא פותחה, ע"כ. הרי שאלו החדקים סתמן לסתימה ולכן צריך שיהיו גבוהים כדי שיהיה ניכר שהכוונה לפתח, והוא הדין לדלת שבמוקצה, דאי לאו הכי מחזי כבונה לא לעראי אלא לקבע כיון שהוא דבר בלתי חשובה הכל יאמרו שכוונתו לסתום לגמרי ולא לפתח:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה